למי המכינות. תגובה למאמרה של נועה איתם "מכינה לעם הארץ" (כ"ב בטבת, 16/1)
ראשית, גילוי נאות: לא הייתי תלמיד ישיבת הסדר, ואפילו מכינה לא עשיתי. סתם שמונה שנים בצבא "רגיל". בסולם של נועה איתם אין לי בכלל מדרגה. מה יש מתחת ל"עם הארץ"? אולי שייגץ. מאידך גיסא, אני מלמד במוסד שיש בו גם משום המכינה וגם משום ישיבת ההסדר, אבל מפני שזה מוסד לבנות, זה אולי שייך לעולם ההפוך.
האנלוגיה המכלילה והמצחיקה משהו בין ישיבת הסדר-שווה-תלמיד חכם ומכינה-שווה-עם הארץ, אין לה (כמו הכללות רבות) על מה להסתמך. לא כל בוגרי ישיבות ההסדר הם תלמידי חכמים, ולא כל בוגרי המכינות הם עמי ארצות. ההתמדה לשבת לאור הפלורסנטים של בית המדרש, איננה ערובה להבנה נאותה של סוגיית גמרא, שלא לדבר על אמירת סברה ישרה.
- - -
הדעה כי אין סתירה בין היות תלמיד חכם להיות איש מעשה, היא נכונה עד מאוד. יש רק לשאול מדוע מנסים שני הצדדים להשריש את הרעיון כי על הנער לוותר על אחת משאיפותיו. לא מצאנו בארץ כמעט מוסד אחד המקדש את השילוב הקדוש, שהוא אבן היסוד להשקפה הציונית-דתית, של תורה ועבודה. נראה כי כל מי שפונה למקצועות החול ולהיכל האקדמיה, מורד לכל הפחות לדרגת "בעל בית". תלמיד חכמים אמיתי, כך מטפטפים לנו בהשפעת השקפות זרות, הוא מי שממית עצמו באוהלה של תורה (ושוכחים שתורתנו, תורת חיים היא). מאידך גיסא, מי שמכניס את שגרת לימודו לאוניברסיטה, נתקל בחומת לעג בצורה.
המצב דורש שינוי. בין השאר, על ידי ניתוח מדוקדק של תפקיד מערכות החינוך שלנו, כולל מערך ישיבות ההסדר והמכינות.
ראשית, גילוי נאות: לא הייתי תלמיד ישיבת הסדר, ואפילו מכינה לא עשיתי. סתם שמונה שנים בצבא "רגיל". בסולם של נועה איתם אין לי בכלל מדרגה. מה יש מתחת ל"עם הארץ"? אולי שייגץ. מאידך גיסא, אני מלמד במוסד שיש בו גם משום המכינה וגם משום ישיבת ההסדר, אבל מפני שזה מוסד לבנות, זה אולי שייך לעולם ההפוך.
האנלוגיה המכלילה והמצחיקה משהו בין ישיבת הסדר-שווה-תלמיד חכם ומכינה-שווה-עם הארץ, אין לה (כמו הכללות רבות) על מה להסתמך. לא כל בוגרי ישיבות ההסדר הם תלמידי חכמים, ולא כל בוגרי המכינות הם עמי ארצות. ההתמדה לשבת לאור הפלורסנטים של בית המדרש, איננה ערובה להבנה נאותה של סוגיית גמרא, שלא לדבר על אמירת סברה ישרה.
- - -
הדעה כי אין סתירה בין היות תלמיד חכם להיות איש מעשה, היא נכונה עד מאוד. יש רק לשאול מדוע מנסים שני הצדדים להשריש את הרעיון כי על הנער לוותר על אחת משאיפותיו. לא מצאנו בארץ כמעט מוסד אחד המקדש את השילוב הקדוש, שהוא אבן היסוד להשקפה הציונית-דתית, של תורה ועבודה. נראה כי כל מי שפונה למקצועות החול ולהיכל האקדמיה, מורד לכל הפחות לדרגת "בעל בית". תלמיד חכמים אמיתי, כך מטפטפים לנו בהשפעת השקפות זרות, הוא מי שממית עצמו באוהלה של תורה (ושוכחים שתורתנו, תורת חיים היא). מאידך גיסא, מי שמכניס את שגרת לימודו לאוניברסיטה, נתקל בחומת לעג בצורה.
המצב דורש שינוי. בין השאר, על ידי ניתוח מדוקדק של תפקיד מערכות החינוך שלנו, כולל מערך ישיבות ההסדר והמכינות.