יום שני, 24 ביוני 2013

להגנת הרבנות ומעמדה




נתחיל בגילוי נאות. אינני חבר צהר, אפילו רב אינני. אינני דובר של הרב סתיו ואף לא'מקורב', למעשה מעולם לא שוחחתי איתו ואפילו לא שמעתי שיעור מפיו. אלא שלא צריך להיות מי מהם בשביל להבין את הכשלים שבדברי ההסבר של הרב מיכה הלוי בענין הבחירות לרבנות.
נפתח בשבח המחבר שהעלה בצורה סדורה ומכובדת את דעתו לפני הציבור. בעידן של התדרדרות הרבנות מדחי אל דחי, לאו מילתא זוטרתא היא, לצערינו. אבל ענינית, יש לדחות את דבריו.
פשיטא שהרב סתיו והדומים לו בהשקפתם אינם מתנגדים לרבנות הראשית. ההפך הגמור! לא זו בלבד שהרב סתיו מתמודד על תפקיד הרב הראשי (ואיך אפשר להתמודד לתפקיד שתאה מתנגד לו?), אלא שברור שכואב להם מצבו העגום של המוסד, תדמיתו ומעמדו. כמו שלהבדיל אי אפשר לומר שהביקורת של ירמיהו ויחזקאל על הנעשה בבית המקדש משמעו שהוא התנגד לבית המקדש עצמו. הבעיה איננה הרבנות, אלא לאן שהביאו אותה מי שהביאו.
יש לומר במלוא הצער והכנות שהרבנות בכללותה, לא רק זו הראשית, בשפל המדרגה, עוד לפני הפרשיות המביכות וההתבטאויות האומללות של העידנא. יתכן שדווקא אנשים מן החוץ, כאלו שלא שייכים לממסד הרבני מיטיבים לראות את דבשת הגמל. הציאות העגומה היא שהמוט, במשל של הרב הלוי, כבר מזמן אינו נעוץ באדמה. הוא מושלך בקרן זוית רקוב למחצה, כשגם מכבדיה של הרבנות – הזילוה.
אז בודאי שהרבנים, ראשיים כמו גם מי שאינו, לא צריכים להיות עלים נידפים ברוח של סקרים וכתבות עיתונאיות, מצד שני אל להם להיות נעולים במגדל שן מנותק של רבנות טהרנית שמעולם לא הייתה. כאן גם נכשל הרב הלוי ולא מביא שום בדל של ראיה או טיעון של ממש כנגד הרב סתיו או הדומים לו. אכן הרב סתיו אינו מגיע לקרסוליו של מרע"ה וכמותו גם לא המתחרים האחרים ובעצם אף לא אחד מהרבנים של הדור. אם נחכה למי במדרגת משה רבנו, או אפילו במדרגת הב"י או הראי"ה, נוחיל עד בוש ודור דור ומנהיגיו.
הרב הלוי גם כושל בהתעלמות מן המציאות שבה יש מתמודדים ומהם יש לבחור. הצדיקים הטהורים, אם תותר לי הפראפרזה, אינם קובלים על המועמדים שאינם ראוים בעינהם, אלא נוקבים בשם המועמד המועדף עליהם.
במאמר מוסגר נעיר שההתנגדות לתיקון שטרן, או לתיקון משופר, היא מגוחכת. גם בגוף הבוחר הקיים (שהרי לצערנו התיקון לא עבר) לא כל החברים הם יראי שמים. יתרה מזו, אם נבחן כיום מי מעונין במוסד הרבנות הלאומית הטהורה, חוששני שנגלה כי הם במיעוט מזהיר (שהרי נפלו להם כמעט כל החרדים במבחן זה). תיקון שהיה מכניס לגוף הבוחר נשים יר"ש, היה יכול לשפר את המצב.
יש גם כנראה בעיה בחידוש שמחדשים עלינו בענין הרבנות ולפיו הרבנים בוחרים את הרב הראשי משל היה זה יו"ר ועד העובדים שלהם. שוכחים משום מה שהרב הראשי ובעצם כל רב, הוא רב ראשי של כווולם. וכמקובל בעם ישראל מקדמא דנא, הקהל, או נציגיו, הם שבוחרים מי יעמוד להם בבחינת אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור, ק"ו לרב.
אם נוסיף לכך את העובדה הלא מפליאה שהמתנגדים לא טרחו להציג מודל חלופי שיתקן את עוולות הגוף הבוחר הנוכחי (והן מיעוט נשים מחד וריבוי חרדים מאידך), הרי שטהרת ההתנגדות חשודה מאד.
ובחזרה לדבריו של הרב הלוי. אם אכן כדבריו, רבים מרבני ישראל מתנגדים לרב סתיו ויתנתקו מעמו (ודוק – מעמו יתנתקו ולא מקודמו ולא מעמיתיו למרוץ, גם אם קטנים הם הימנו), הרי שיש לתהות אם אין כאן הצהרה על נתק בין הרבנים ובין העם היושב בציון ואם אין כאן קושיה האם באמת מבינים הרבנים אל נפש האומה בעת הזאת. אולי המסקנה צריכה להיות מופנית כלפי רבני הערים והישובים ולא כלפי המועמד לרב ראשי. ובאמת ילמדנו רבנו. אם מחר ייבר הרב סתיו לרבה הראשי של א"י, האם רבה של פ"ת יתנתק ממנו ? יתעלם ממנו ? יתפטר ?
אשר על כן, לעת כזאת כשמוסד הרה"ר חג ומועד ויש להזדרז ולסמכו פן יפול, שומא עלינו להעמיד בראשו אדם שאינו רק בן איש חי, אלא גם רב פעלים. אדם שיוכל לא רק לנאום יפה בועידת בנ"ע, לפסוק הלכה בבית הדין, אלא גם להראות מנהיגות ולהתוות דרך לשידרוג מעמדה של הרבנות, הן בתכנים המנהליים והן בתכנים הרוחניים.
שעת רצון יכולה זו להיות כשגם אנשים שאינם מדקדקים במצוות רוצים בשיפור פני הרבנות ובמקום לראות בבחירות הזדמנות לדיל קטנוני, רוצים באמת לעשות להם רב, כשכוחם הפוליטי של החרדים, שדרדרו את הרבנות למקומה של היום, חלש במקצת. חבל שמקרב המחנה מנסים להכשיל את ההזדמנות. עוד לא אבדה תקוותנו.
 (פורסם באתר 'כיפה')


יום ראשון, 16 ביוני 2013

מפריחי יוני (שלום) ומשחקים בקוביה (דמוגרפית)



כל מי שעלעל לאחרונה בדפי המוסף 'יומן' של מקור ראשון לא יכול היה שלא להתרשם מההתייחסות הרצינית של כתבי העיתון לסוגית ההגירה המוסלמית לאירופה, לאחוז העולה של מוסלמים בחלק ממדינות אירופה (עד כדי 10% או אפילו 15% אם להאמין לד"ר גיא בכור שטוען שהרשויות בבריטניה מעלימות את האמת מתושבי האי, זה אולי נכון בעוד מדינות), על הבעיות שנוצרות כתוצאה מהחיכוך בין התרבויות, על כשלון המדיניות של רב תרבותיות ועוד ועוד.