יום שלישי, 23 בספטמבר 2008

אוסטרליה והשאלה החרדית


שוב עשינו מנוי לגן החיות התנ"כי ושוב מצאנו את עצמנו מבלים בפינת חמד ירושלמית זו פעם בשבוע. כל פעם בחלק אחר. השבוע חזרנו לחצר האוסטרלית שבה מקפצצים להם קנגורואים לא תנ"כיים בעליל (שאלת אגב מעניינת היא מה הם עושים שם, הקנגורו אינו חיה בסכנת הכחדה) והמטפל מסביר לכל פונה על החיה המדהימה הזו. בהמשך יש חיות אוסטרליות נוספות. אולם לא על זאת נספר עתה. בכניסה לחצר האוסטרלית תלה גן החיות הסברים על היבשת, היווצרותה, עולם החי הייחודי שבה ומקורותיו. בפעם הקודמת שהייתי בחצר (לפני כשנתיים) השלטים הושחתו – כל מקום שבו נכתב מספר שנים (30 מיליון שנה להיפרדות אוסטרליה מהיבשת פנגאיה הקדומה, 50,000 שנה להגעת בני האדם הראשונים לאוסטרליה) קרצפה יד נעלמה את השלט והותירה כתם מכוער. שמחתי לראות שהשלטים חודשו, אולם הפעם למד מישהו את ה'לקח' של האלימות והכתוב מדבר על 'מספר רב של שנים'. אותו הדבר נמצא גם בכיתוב האנגלי. למרבה הגיחוך, בחלק הערבי נותר המשפט המקורי על כנו, כולל מספר השנים. מן הסתם עמדה לה לשפה הערבית העובדה שהיא איננה שגורה בפיותיהם של אותם משחיתים אלמונים וגם הספרות הערביות, הגם שהן בשיטה העשרונית, שונות מהספרות של עולם המערב נותרו מוגנות. התוצאה - רק דוברי הערבית זוכים להסבר המדעי המלא יותר.
לא חוקר אני ואף לא טרחתי לשאול את הנהלת גן החיות לפשר התופעה. בכל זאת אני מרשה לעצמי להניח מהו מוצאם המגזרי של משחיתי השלטים ועם מי נאלצה הנהלת הגן להתפשר בכיתוב העברי או הלועזי. ולא חלילה שיש להאשים באלימות את כל אותו מגזר, שכן פשוט שרוב העולם יודע שאין איסור לראות טקסט כזה לכולי עלמא. אולם הצורך להתפשר מעיד שיש דברים בגו.
ואמנם האנקדוטה הקומית משהו הזו כשלעצמה – איננה מצדיקה מאמר, אולם מדובר בסימפטום המלמד על הפער שבין עולמו הרוחני והתרבותי של אותו מגזר ובין עולמנו הרוחני והתרבותי שלנו, עולם הציונות הדתית והאורתודוכסיה המודרנית (בגרסתה הישראלית).
יש מספר גישות להתמודד עם מה שנראה כסתירה בין תורה ומדע[1]. יש המבטלים את התורה, יש המבטלים את המדע, יש המנסים למצוא פשרה. השאלה החשובה כאן לטעמי היא מהי המוטיבציה, מהי הגישה המנחה ?
בעולם האתיאיסטי, עולם האמונה במדע, נקל לבטל את התורה כעוד מיתוס. זה אינו כורח המציאות מטעם המדע, זה אינו עוסק כלל בסוגיות תיאולוגיות. זהו כורח המציאות של מי שבחרו להאמין באי-קיומו של הבורא, לגבי דידם, המדע הוא עוגן להצדקת אמונתם ולשם כך נכפה המדע להיתרגם למעין אידיאה תיאולוגית. האומנם אמור עולם התורה ל'גמול' ברעיון מבטל משלו? כמובן שלא. אולם למרבה הצער ישנם מי שסבורים שהתורה מחייבת להפוך את המדע למעין 'מיתוס' ועוד מיתוס של כפירה המחייב מלחמת חורמה בו (מה שגורם לחמומי מח להגיע לידי קרצוף שלטים בגן החיות). הדוגלים בהשקפה זו לא שמים אל ליבם שהם בעצם נמצאים באותו צד של המתרס כמו האתיאיסטים  - שניהם מייחסים למדע היבטים תיאולוגים, אלו למטרות אמונתם הם ואלו לצורך הגדרתו ככפירה.
בשתי האפשרויות הקיצוניות הללו בולטת הנכונות לחיות בעולם קטוע, עולם בלי תורה או עולם בלי מדע. בעולם היהודי, הזרם המרכזי של האורתודוכסיה המודרנית הוא זה שאינו מוכן לעשות קיטועים בעולמו של הבורא ומנסה (וגם מצליח) להכיל את כל העולמות (וליהנות מכולם). עובדה זו עושה את הציבור הדתי-לאומי ליעד להתקפה משתי החזיתות, הכופרת והפונדמנטליסטית, שכן המחשבה שיש מי שמקפל בתוכו את מה שנראה להן כתרתי דסתרי, לכלל אחדות רעיונית אחת, הורס את נקודת המוצא של שתי הגישות ולפיהן המחלוקת היא בלתי ניתנת לגישור. ברית לא קדושה, קואליציה של רתיעה, נוצרת בין שתי העמדות, שנוח להן למצב עצמן כקוטביות זו לזו. בצורה זו הן אינן דורכות זו לזו על יבלות. האידיאה של האורתודוכסיה המודרנית היא לצנינים בעינהן ומוגדרת על ידן כסכנה היותר גדולה. רק זה חסר להן – שדור ההמשך שלהן יבין שאפשר לחיות בעולם שלם ולא בעולם קטוע.
יש המשתעשעים ברעיון לברית בין הציונות הדתית ובין קבוצות דתיות אחרות במחשבה שהבסיס הדתי המשותף הוא גורם קרבה. זו מחשבה נואלת. התפיסות הדתיות של שני המגזרים הן קוטביות בתפיסתן את העולם. הדוגמה האוסטרלית היא רק דוגמה אחת מני רבות (ונזכיר עוד כמה כגון היחס לדמוקרטיה, למעמד האישה, לגדולי תורה, לעבודה ועוד). אולם הסימפטום הקומי הזה צריך להבהיר לנו עם מי יש לנו עסק ולמרות שכולנו יהודיםוכולנו רוצים להמשיך לחיות יחד במדינה, שומה עלינו לפעול להפצת אור הציונות הדתית והאורתודוכסיה המודרנית.

(פורסם ב'הצופה')


[1] למעונינים אני ממליץ על החוברת התמציתית אך מקיפה של פרופ' שלום רוזנברג 'תורה ומדע' בהוצאת משרד החינוך והתרבות.