יום שישי, 11 במאי 2012

פוסל במומו

(י"ז באייר)
מתברר שלא רוממות האידיאולוגיה מדברת מגרונו של הרב רונצקי, אם נאמין למצוטט מפיו ב'כיפה', אלא החשש שמא לא יגיע לכנסת. גם במציאות הקודמת של בחירות במרכז מצומצם היה קשה לקבל טיעון אישי שכזה, שהרי יש להניח שהרב רונצקי לא חושב שהוא היחיד שמתאים להיות בהנהגה הפוליטית של הציבור, אלא שכיום, כשהבית היהודי-מפדל החדשה יצאו לדרך של בחירות מקדימות (פריימריס), אין לטיעון הזה כל מקום. אם מאמינים הרב רונצקי ונפתלי בנט שיוכלו לסחוף 100,000 מצביעים לקלפי, הלא נקל להם לפקוד 10,000 איש שיתנו להם מקומות גבוהים ברשימה ציונית דתית מאוחדת וגדולה.

אולם לא נתעכב על עניין מביך זה, גם לא על התפרצותו המחודשת של חיידק הפילוגים. במאמר קצר זה ברצוני להתעכב על הכשל התעמולתי בדברים שצוטטו מפיו של הרב רונצקי ואינם אלא חזרה ישנה לעייפה של מתנגדי הציונות הדתית. הכוונה לטיעון השחוק בדבר 'מפלגה סקטוריאלית'. עניין זה דורש ביאור.
כשאדם מדבר על 'ציונות דתית' צריך לברר לאיזה משני פירושים אפשריים למושג הוא מתכוון. יתכן והוא מדבר על המגזר הציוני דתי, אותה קבוצת אזרחים שיש לה צרכים ייחודיים הבאים לידי ביטוי בעיקר בנושאי חינוך ומוסדות דת. ישנם מגזרים רבים בחברה הישראלית – חילונים, חרדים, ערבים, אוהבי טיולים ואוהדי כדורגל. לכל מגזר יש צרכים לגיטימיים וצפוי שחבריו ינסו לפעול להגשמת אותם צרכים.
אולם למושג 'ציונות דתית' יש פירוש נוסף והוא הרבה יותר משמעותי – המשנה האידאולוגית הקרויה בשם זה. לאידיאה קדמונית זו יש הוגים רבים ופרשנים רבים אולם כולם מכוונים לענין אחד של הנהגת האומה והמדינה לאור ערכי התורה. גם אם לא הוכשר הדור למדינה של תורה ממש, הרי שעדין בכוחה של הציונות הדתית לגזור עמדות וערכים גם אל תוך מציאות חלקית זו.
לכן, מי שמתרכז בהיבט המגזרי יכול להתווכח אם צריך לעשות זאת על ידי מפלגה ייעודית או על ידי לובי שיורכב מחברי כנסת ממפלגות שונות. אמנם המציאות הוכיחה שבכל הנוגע למגזר הציוני דתי, מפלגות יעודיות הצליחו יותר מכל לובי, אבל בכל אופן אפשר להבין את הטענה ההפוכה. הבחירה באיזו מפלגה לתמוך תבוא על בסיס מצען של תנועות אחרות והרכב מנהיגיהן. ההנחה המפורשת או המשתמעת מתפיסה זו היא שאין קשר רעיוני בין ההשקפה המדינית-פוליטית ובין זו הדתית-אישית ולכן מי שקרוב לערכיו החילונים-ליברליים של הליכוד – יהיה בליכוד ומי שקרוב לערכי הסוציאל-דמוקרטיה החילונית – יהיה בעבודה וכן הלאה. אין שם מתאים לאנשי קבוצה זו מאשר 'הסקטוריאליסטים' שכן הציונות הדתית בעיניהם איננה אלא סקטור ותו לא.
אולם כאמור יש מי שעבורו הציונות הדתית היא משנה פוליטית. משנה שונה ממשנתן של מפלגות אחרות. שייכותו למגזר דלעיל איננה מספקת קבוצת הזדהות חברתית. דרושה לו גם קבוצת התייחסות פוליטית.
לכן השאלה המופנית הן לאנשים דתיים כמו נפתלי בנט והרב רונצקי, אולם גם לתומכיהם הפוטנציאליים שאינם בהכרח דתיים היא – מהי בעינכם הציונות הדתית – סקטור או אידיאה ? האם תרצו רק לפעול (או שלא) למען הסקטור במפלגה חילונית או אולי תעדיפו לפעול למען האידיאה הערכית של הציונות הדתית, זו שהביאה לגידול מספר הכיפות הסרוגות ביש"ע, בצבא, בעיירות הפיתוח בתוך מפלגה שאלו הם קווי היסוד שלה ? מפלגה קיימת שהגשמת חזונה להנהגה תלוי רק במספר הבוחרים שיתנו אמון בסדר היום זה.
זו מדינה חופשית, ב"ה, ואשר על כן כל הדרכים פתוחות בפניכם. אבל אל תשאו לשווא את שמה של האידיאה הציונית-דתית ואל תעוותו את דמותה של המפלגה שנושאת אידיאה זו כבר לא מעט שנים.
(פורסם בכיפה)

אין תגובות: