יום שני, 3 בנובמבר 2014

לי"ב במרחשוון

יהודי רצח את ראש ממשלת ישראל.
במוצאי שבת, אור לי"ב במרחשון תשנ"ו, בסיומה של עצרת פוליטית בכיכר שנקראה אז 'כיכר מלכי ישראל', בעת שירד מהבמה, נורה ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין, בידי מתנקש יהודי שהתנגד לדרכו הפוליטית של ראש הממשלה. ראש הממשלה מת מפצעיו זמן קצר לאחר שפונה לבית החולים. בן 73 היה במותו.
יהודי רצח את ראש ממשלת ישראל !
הרצח היכה בתדהמה את הציבור כולו. האווירה הפוליטית טרם הרצח היתה קשה וטעונה. המחלוקת הפוליטית בכל הקשור להסכמי אוסלו (הסכמים שבמסגרתם ניתן שלטון עצמי לערבים במספר ערים ברחבי יש"ע) הביאה לשיאים של התבטאויות והתבטאויות שכנגד, אולם איש לא העלה בדעתו שהמחלוקת תדרדר לכדי אלימות, בוודאי לא לכדי רצח פוליטי.
יהודי רצח את ראש ממשלת ישראל !
אתן הקוראות את הדברים הללו עוד טרם נולדתן כשאירע הרצח. עבורכן יצחק רבין הוא היסטוריה. אני חושש שרובכן לא מכיר את האיש ואת פועלו. אבל למען האמת – היום זה לא משנה כלל. כי בי"ב במרחשוון איננו זוכרים את מעשיו של יצחק רבין ולא את פועלו למען המדינה עוד מלפני שקמה. גם איננו מעלים על נס את עמדותיו הפוליטיות אשר יש מי שיהללן ויש מי שיגנה אותן. אנחנו צריכות לזכור דבר אחר לגמרי.
יהודי רצח את ראש ממשלת ישראל !
מעבר לצווי הבסיסי שכולנו מכירות של 'לא תרצח', היה במעשה הזה משום חילול שם ישראל בגויים. מעתה נראה העם היושב בציון כלא יותר טוב מכל אומה אחרת שקורות ימיה מגואלות בדם של יד איש באחיו. אם חשבנו להיות 'אור לגויים', הרי שנכזבה תוחלתנו או למצער – נדחתה.
אז מותר להתווכח, מותר למחות, מותר להפגין, מותר להתארגן ולהחליף בבחירות את השלטון. לפתור את הבעיות שלנו באלימות ? זה – לא !.

למען האמת כבר היה דבר שכזה בהיסטוריה שלנו כששליטה האחרון של יהודה, או שרידי יהודיה, נרצח בידי מקורב למלכות. עד היום אנו צמים לזכר רציחתו של גדליה בן אחיקם. לא משום שלא היו גדולים כמותו, אלא משום שדרך הסתלקותו מהווה תמרור אזהרה. חבל שלא שמנו לב לתמרור זה.
(דברים שכתבתי לתלמידות אולפנא אחת)

אין תגובות: