יום חמישי, 8 בדצמבר 2016

השפם בתנ"ך ובהלכה

במקום הקדמה. שנה עברה ועדין אנחנו המומים ודואבים מלכתו הפתאומי של חברנו יעקב דון הי"ד. הרבה מילים נכתבו עליו, על יעקב דון המורה והמחנך, הבן והאב, החבר והמנהיג. בשורות הבאות אכתוב על זוית שונה של יעקב, אף על פי שכולם יסכימו שהיא הייתה מהמאפיינים הבולטים שלו, לא כתבו עליה.[1]

השפם נזכר בתנ"ך רק ארבע פעמים: בויקרא י"ג, בשמואל ב י"ט, ביחזקאל כ"ד ובמיכה ג'. בכל המקומות הללו ההקשר הוא של צער ואבלות. בויקרא ("וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא")[2] נדרש הצרוע לנקוט במנהגי אבלות ובהם גם  לעטות על שפם. יחזקאל האבל על אשתו נדרש להמנע מכך  ("הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל")[3] כדי להעביר מסר לעם על ידי הימנעותו זו מצעדי אבלות. מפיבשת הרוצה להראות אבל מופיע כך בהליכתו לקראת דוד " וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס").[4]
אין מחלוקת על מהותו של השפם. רש"י על הפסוק בויקרא מפרש 'שער השפתיים' וראב"ע מקשר את המילה עם העובדה שזהו שער שמעל לשפה – "למעלה מהשפה".
אולם מה פירוש 'עטית שפם' שנאסרת על האבל? הגמרא (מ"ק טו.) מסבירה שהכוונה לעטיפת הראש "אבל חייב בעטיפת הראש, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל 'ולא תעטה על שפם' - מכלל דכולי עלמא מיחייבי". ומהי עטיפת הראש ? בהמשך הגמרא (כד.) קובע האמורא שמואל "... וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - אינה עטיפה" ומיד ממשיכה הגמרא ומספרת שרב נחמן הדגים למה הכוונה – "מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא" (ומפרש רש"י שהכוונה לגומות הלחיים שתחת פיו). מפרש רבנו חננאל שם "עטיפת ישמעאלים דאמר שמואל מכסה שפמו וזקנו וחוטמו במצנפתו או בטליתו". משמע שאבל חייב לעטוף את פניו מלמטה כך שפיו ואפו מכוסים אך עיניו גלויות (בדומה לעטיפה בזמן התעטפות בטלית גדול).
אולם הרמב"ם (הלכות אבל פ"ה הלי"ט) מסביר אחרת: "האבלים חייבין בעטיפת הראש, והסודר שמכסה בו ראשו עוטה ממקצתו מעט על פיו". לפי זה האבל מושך את כיסוי הראש שלו עד שהוא מכסה (עוטה) את השפם, כך שהוא לא נראה. וכן פוסק השו"ע הלכה למעשה (יו"ד הלכות אבילות ס' שפו) : "אבל חייב בעטיפת הראש, דהיינו שיכסה ראשו בטלית או בסודר ויחזיר קצתו על פיו ועל ראש החוטם" וגם לפי דבריו – השפם לא נראה.
הסמ"ג (עשין דרבנן ב) מעיד שאכן כך ראה שנוהגין בספרד "אבל במלכיות האלו לא נהגו מפני שמביא לידי שחוק גדול שהגוים שוחקין עלינו וגם השפחות שבבית והעבדים והנערים"[5] ולכן פוסק הרמ"א (שם) "י"א שאין נוהגין במדינות אלו בעטיפה וכן המנהג פשוט, ואין להחמיר לשנות במה שלא נהגו אבותינו". כיום אף הספרדים אין עוטים על שפם וכנראה זה משום השינוי בסוג הלבוש, אולם בקהילות בני תימן עדין מצוי מנהג זה.






[1] אפנה את הקוראים להספדו של הרב חיים נבון על השר אורי אורבך ז"ל, אף הוא משופם נודע - http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/752/848.html
[2] ויקרא י"ג מה
[3] יחזקאל כ"ד יז וכן במיכה ג' ז באיום על נביאי השקר " וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים וְעָטוּ עַל שָׂפָם כֻּלָּם כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים".
[4] שמואל ב י"ט כה. והמשמעות היא של תספורת לשפם. אין אזכור על 'עשית זקן' ויתכן כי באמת לא נגעו בזקן אלא רק בשפם מכיוון ששפם לא מסודר מפריע לאכילה
[5] וכן בכפית המיטה.

אין תגובות: