יום ראשון, 7 באפריל 2019

זהות בדויה

יש מספר בעיות עם מפלגת 'זהות' וחזונה. במאמר קצר זה אתייחס רק לשני היבטים: הנחות היסוד של החזון והמצע המטעה של המפלגה. שני היבטים אלו משולבים זה בזה כמובן.
סקירה זו לא מקיפה את כל המצע (מחמת קוצר הזמן והענין), כך למשל לא נגענו בפרק המדיני ובפרק דת ומדינה, למרות חשיבותם הרבה.

הקדמה

נפתח דווקא בדבר חיובי. מפלגת 'זהות' פרסמה מצע מפורט, לצערי זהו דבר חריג בנוף הפוליטי הישראלי. המפלגות חושבות שמצע הוא כתב התחייבות בשעה שכמו שכותבים מנסחי מצע 'זהות' בהקדמתם "אין המצע מהווה תכנית עבודה מפורטת בכל נושא" אלא "הצהרת הכוונות המעשיות של המפלגה" (עמ' 15). זהו מעשה אמיץ בייחוד מכיוון שהוא מאפשר ביקורת על המצע (מה שיותר קשה כשיש מצע מתומצת ועמום) כפי שתקראו מיד.
הנחות היסוד
הבעיה המרכזית היא עם הנחות היסוד של 'זהות'. דומה כי בעיני מפלגת 'זהות', מדינת ישראל, מעבר להררי המילים הנשגבות על חשיבותה של המדינה ויעודה, נתפסת כישות נפרדת לאזרחיה. משל הייתה זו מדינת הצאר הרוסי או הסולטאן העות'מאני שכפתה את עצמה על תושביה ומתנהלת בלי שום קשר לרצונם. דוגמה ליחס זה אפשר למצוא ברצון להפריט את קרקעות המדינה בנימוק ש'הקרקעות שייכות לאזרחים, לא למדינה.' (עמ' 157). אמירה כזו אפשרית רק אם המדינה נתפסת כישות שאיננה שייכת לאזרחים. אולם אם נבין שהמדינה היא בראש ובראשונה האזרחים של המדינה ולכן כאשר שייכים כל הקרקעות למדינה, המשמעות היא שהקרקעות שייכים לכל האזרחים במידה שווה (בהמשך נתייחס למשמעות המעשית של הפרטת קרקעות המדינה).
ברור לכל מעיין שהמילה המנחה במצע 'זהות' היא כמובן 'חירות'. היא חוזרת על עצמה כל כך עד שהיא נשחקת לגמרי והופכת למקבילה של 'שלום' במצעי השמאל. אולם למען האמת לשיטתם של הליברטריאנים, שיטה ש'זהות' מאמצת בחום, אין חירות בלעדי החירות לסחור, ואדם חופשי יכול להתמודד עם כל צרה ופורענות שמתרגשת ובאה לעולם, חוץ מהכפייה של הממשלה. מתוך כך הגישה הזו מתארת את ההתנהגות המצופה מהאדם באופן המנותק מכל ידע שיש לנו על ההיסטוריה של האנושות, הפסיכולוגיה הסוציולוגיה שלו ואלפי שנות פילוסופיה, כולל זו הליברלית.
בהמשך לכך, רואה מפלגת 'זהות' בממשלה גורם שיש לצמצם את פעילותו למינימום. אלא שלפי השקפתנו, הממשלה היא שליחת האזרחים למימוש המדיניות של החברה (על זה נערכות כאן בחירות מדי פעם). אמרנו לעיל שהמילה המנחה את 'זהות' היא 'חירות', אולם, באופן פרדוקסלי משהו, הגישה הזו של 'זהות' מבקשת בעצם לשלול את חירותם של האזרחים לממש את יכולתם לקבוע את המדיניות של החברה. המשפט שמבטא זאת בצורה בולטת במצע נמצא בחלק החברתי-כלכלי: "חוקי המס הסבוכים הנהוגים בישראל הם תוצאה של מדיניות ממשלתית שלא רואה במיסוי כרע הכרחי הדרוש למימון הוצאות המדינה, אלא ככלי לקידום המדיניות הכלכלית והחברתית הרצויה בעיניה" (עמ' 139). בעיני 'זהות' קידום מדיניות כלכלית וחברתית היא בעיה! גישתנו היא הפוכה -  זהו בדיוק תפקידה של הממשלה.

עוד היבט למחלוקת עקרונית אפשר למצוא בפרק על בריאות. מצע 'זהות' קובע (עמ' 81) כי "יש מי שמעדיף לקבל טיפול רפואי בסיסי בעלות נמוכה, ויש מי שיעדיף לשלם סכומי עתק כדי לקבל טיפול ברמה גבוהה יותר". שום גלגול עיניים לא יצליח להסוות את העובדה שבחירה ברמת טיפול רפואי תהיה קשורה לכמות הממון שיש לאזרח. קל לנו לקבל שאדם מעדיף, מחמת חסרון כיס, לרכוש לחם אחיד ולא בגט, קצת יותר קשה לקבל שבריאות תהיה באותו מעמד. גם כאן באה לידי ביטוי ה'פייק-חרות', לכאורה בחירה חופשית של באדם, למעשה הוא נכפה לבחירה בהתאם למעמדו החברתי והכלכלי.
עוד על ביקורת הגישה הליברטריאנית אפשר למצוא במאמר קצר של ד"ר יפתח גולדמן (https://tinyurl.com/ZEHUT007) ובשיעור של הרב אמנון דוקוב, ר"מ בישיבת עותניאל (https://tinyurl.com/ZEHUT008).


 הביקורת המעשית

כאמור בהקדמה, מצע 'זהות' מקיף מאד ולא נוכל כאן לפרט את הביקורות על כל סעיף וסעיף. נתמקד אפוא במספר דוגמאות.

דיור

הזכרנו בחלק הקודם את ההתנגדות העקרונית להפרטת רקעת המדינה. נדון עכשיו בהיבטים המעשיים של רעיון זה. המניע להפרטה הוא הרצון לתת לכל אחד נחלה בארץ. רעיון יפה שהתורה מיישמת על ידי חלוקת נחלות שאינן ניתנות למכירה, אלא לכל היותר להשכרה למשך מספר מוגבל של שנים. יישום של רעיון הפרטת הקרקעות לא יביא לאותה תוצאה כלל ! בעידן של שוק חופשי, הפרטת הקרקעות תאפשר השתלטות של עשירים על יותר ויותר קרקעות, אני לא מדבר על הסכנה הרחוקה של עשירי סעודיה (מה שניתן בקלות למנוע) אלא על רכישת קרקעות בידי עשירים מקומיים, שכמובן יחכירו אותם לתושבים תמורת סכום מפולפל (בהתאם לביקוש). לא מאמינים? ראו מה קרה כשיזמים פרטיים רכשו את קרקעות רחביה, האם מחירי הדיור צפויים לרדת? האם לא היה עדיף שהקרקע תירכש על ידי קק"ל? (https://tinyurl.com/ZEHUT001
על הדרך נעיר שאמנם 93% מקרקעות המדינה שייכות למדינה, אבל זה כולל את שמורות הטבע, שטחי האימונים של צה"ל, שטח כבישים ומערכות תחבורה אחרות, ושטחים גדולים בנגב ובגליל. באזורי הביקוש (בין גדרה וחדרה) הקרקעות הפנויות הן דווקא פרטיות (ראו את דוח בנק ישראל - https://tinyurl.com/ZEHUT002). דרך אגב, בארה"ב, למעלה מ 50% מהקרקעות שייכות למדינה (הפדרלית או המקומית), לעומת זאת בבריטניה, מחצית הקרקע שייכת לפחות מ 1% מהאוכלוסייה. ככה זה שהקרקעות שייכות למספר מצומצם של משפחות עשירות  (כולל משפחת המלוכה). האם זה אומר שאין מה לשפר במנהל מקרקעי ישראל? אני בטוח שיש. אבל הפרטה היא ממש לא הדרך.
עוד בתחום הדיור מבקשת 'זהות' לתת לקהילה המקומית את האפשרות לקבוע את תכניות הבינוי המקומיות (עמ' 160). כבר כיום יש המתנגדים לבניה של דירות קטנות לזוגות צעירים בעירם מחשש לאבדן הכנסות מארנונה, החלוקה לקהילות קטנות תביא ליצירת שכונות הומוגניות כשכל קהילה תדאג לדומים לה ותפעל לשיפור מצבה הכלכלי, תמנע כניסת אוכלוסיות 'חלשות' ותביא להעמקת פערים. לא תהיה ראיה ארצית כללית והתוצאה – החרפה ניכרת של משבר הדיור. דרך אגב, לא לחינם לא תמצאו כאן דוגמאות מהעולם, שכן התכנון מלמעלה (zoning) מקובל בכל מדינות המערב.


 מיסוי

עוד הזכרנו בהקדמה את מדיניות המיסים הישראלית. היא אכן לא פשוטה (האם היא מסובכת יותר מהמקובל בעולם?) ואכן משרתת מטרות כלכליות וחברתיות של המדינה (קרי – החברה בישראל). מערכת זו כוללת למשל מדרגות מס (מיסוי פרוגרסיבי), זיכויים שונים עבור ילדים, עבור השקעות שונות ועוד. במקום זה מציעה 'זהות' מס הכנסה אחיד – 'שטוח' (נעיר ששיטה זו לא נהוגה באף מדינה ב OECD, קבוצת המדינות המפותחות שיש להן כלכלה חופשית וליברלית). מה המשמעות של הרעיון? ניתן כאן לדוגמאות לדבר, נעיין בארבעה עובדים במשק, כמה מס הכנסה הם משלמים היום וכמה ישלמו לו יונהג מס הכנסה אחיד של 15% (למשל) :
עובד
מס הכנסה כיום
מס הכנסה שטוח 15%
הפרש
רווק שכר 5000
0
750
750 יותר
אמא לשלשה (אחד קטן) שכר 10,000 ₪
0
1500
1500 יותר
אבא לשלשה (אחד קטן) שכר 30,000 ₪
6300
4500
1800 פחות
אבא לארבעה ילדים גדולים, שכר של 50,000
14800
7500
7300 פחות

רפורמת המס השטוח (עמ' 138 המצע) מביאה לכך שנטל המס יעבור מאלו שמשתכרים הרבה אל אלו שמשתכרים מעט. האם זה אומר שאין מקום לפשט את מערכת המסים בישראל? בודאי שאפשר, אבל לא בשיטה של 'זהות' שמעבירה כסף מחלשים לחזקים (ענין שעוד יחזור).
ומה עם מס חברות? כיום עומד מס החברות בישראל על 23%, די דומה לממוצע ב OECD. אפשר אולי להוריד אותו (ויש כבר החלטת ממשלה להפחיתו), אבל לדעת בנק ישראל, במצב העכשווי זה לא יביא לגידול בהכנסה אלא לקיטון בהכנסות (כלומר, צריך לבחון את הנושא כל פעם מחדש, ראו https://tinyurl.com/ZEHUT004).
ואם מדברים על חברות ועסקים, 'זהות' גם חוזרת על מנטרת הקושי לעשות כאן עסקים ועל החוסר ב'חופש כלכלי'. למען האמת, מעולם לא ניסיתי להקים עסק ואין לי כל ניסיון בתחום. על כן הלכתי ובדקתי במקורות עצמם. נקדים ונאמר שהמושג 'חופש כלכלי' לא נמדד על ידי גופים רשמיים ואפילו 'זהות' נאלצת לצטט מקרן פרטית (קרן 'ניו הריטג' הנאו שמרנית). אלא שגם אם נקבל את המחקר שלהם, הרי שהמציאות לא כל כך גרועה כמו שמתואר. מצע 'זהות' מציג (בעמוד 136)את התרשים המפחיד הבא:
אבל שימו לב שהסקלה כאן מצומצמת מאד וחסרות הרבה מדינות (מתוך 186 המדינות הנסקרות בדוח). על כן הרשתי לעצמי לייצר עבורכם גרף חדש: (דרך אגב, את הדוח אפשר למצוא כאן: https://tinyurl.com/ZEHUT003). תודו שזה נראה הרבה יותר טוב. ושוב, בוודאי שיש מה לפשר וגם צריך לשפר. אבל סביר שההצעות הדרסטיות של 'זהות' לא רק שלא ישפרו את המצב, אלא יגרמו לנזקים רבים אחרים (להלן). אם מחפשים גוף רשמי, שגם הוא מצוטט במצע של 'זהות' אפשר למצוא את הבנק העולמי. אמנם נכון לשנה זו ישראל נמצאת במקום ה 49 (מבין 190 מדינות), אולם בדיקה של הנתונים מגלה שעדין ישראל נמצאת בקבוצת המדינות שבהן  'קל מאד להקים עסק'. גם בתחום זה ברור שיש הרבה מה לשפר, עובדה שיש מדינות המקדימות אותנו בדירוג, אבל ברור שהגישה הליברטריאנית של זהות לא תעזור (איך אני יודע? כי בעשור האחרון שבו שררה במדינה מדיניות קפיטליסטית שהונהגה בידי ראש הממשלה נתניהו התדרדרה ישראל במדד של הבנק העולמי מהמקום ה 30 אל המקום ה 49, ראו https://tinyurl.com/ZEHUT005).
כדאי להזכיר מדד שלא נזכר במצע 'זהות' - מדד GINI המודד את אי השוויון בחברה (ככל שהמדד נמוך יותר, כך הפערים בחברה נמוכים יותר). שם אנחנו מצויים בתחתית הרשימה של מדינות ה OECD  (שלא תגידו ששוויון יש במדינות עניות...) ובמצב גרוע יותר מאשר לפני שני עשורים. אבל הקטנת פערים לא נמצאת בסדר היום של 'זהות'.


 חינוך

אחת הדרכים לצמצם פערים היא מערכת החינוך. ראשית נעיר שלמרות שיש הרבה מאד ביקורת על מערכת החינוך הישראלית, בכל זאת כדאי לזכור שרבים מההישגים הטכנולוגיים של המדינה נוצרו על ידי בוגרי המערכת הזו, אולי המצב לא כל כך גרוע. על כל פנים, מצע 'זהות' מציין (עמ' 56)  שתקציב החינוך בארץ גבוה מאד. באחוזים מהתוצר, ישראל נמצאת במקום גבוה מאד ב OECD. אולם מה ששוכחים להזכיר הוא שמכיוון שמספר הילדים בארץ הוא הגבוה ב OECD (אחוז הילדים עד גיל 15 בארץ הוא כ 28% אל מול הממוצע באיחוד האירופי של 15%, כמעט פי שנים!), הרי שכשמחלקים את תקציב החינוך למספר הילדים בארץ, מתקבל תקציב שהוא מהנמוכים ביותר ב OECD...
בכל אופן, 'זהות' מציעה לנו לאמץ את שיטת השוברים (עמ' 56) ולפיה תקציב החינוך יחולק ישירות להורים והללו ימסרו את חלקם לבית הספר כפי רצונם (לא בכסף ממש, אלא בשובר שיזכה את בית הספר שההורים יבחרו בתקציב). לדעת 'זהות' הדבר יגרום לתחרות בין בתי הספר וישפר את השרות. הטענה הזו שגויה גם על פי הניסיון בחו"ל (שבדיה, מהבודדות שניסו את שיטת השוברים, גילתה שהשיטה גרמה לנסיגה בהישגים, ראו https://tinyurl.com/ZEHUT006) אבל גם בארץ. כל מי שמכיר את מערכת החינוך העל יסודית במגזר הדתי, יודע עד כמה היא יקרה, מעבר לתקציב המתקבל ממשרד החינוך, נדרשים ההורים לשלם יותר מעשרת אלפי ₪ לשנה! התחרות העלתה את המחיר כי עיקרו של 'שוק החינוך' לא מתנהל במישור הכלכלי. שיטת השוברים, בבסיסה, מעבירה תקציב ציבורי לידיים פרטיות,  ידיהם של החזקים במשק. התוצאה תהיה, כמו בפעמים הקודמות, חיזוק החזקים והחלשת החלשים = העמקת הפערים בחברה.
גם שאר הרעיונות של 'זהות' בתחום החינוך בעיתיים, למשל הקטנת לימודי הליבה (עמ' 60). 'זהות' אמנם מברכת כל הורה שיבקש לתגבר את אותם לימודים אבל ברור לכל מי יוכל להרשות לעצמו לתגבר אותם ומי יישאר עם המינימום. אותה בעיה יש עם הרעיון לבטל את חובת הלימודים עד כיתה י"ב. בשם ה'חירות' לבחור, יביא רעיון זה לנשירת אוכלוסיות קשות יום ממערכת החינוך ותקטין עוד יותר את האפשרות לצאת ממעגל העוני. בגדול אפשר לומר שגם כאן 'זהות' מחזקת את בעלי היכולת על חשבון החלשים יותר. מסעיף לסעיף אפשר לראות שפערים חברתיים לא מטרידים את 'זהות'.
כדאי להזכיר שיש מתאם ברור בין השכלה איכותית ובין יכולת השתכרות. ככל שהמדינה תדע להעניק השכלה איכותית יותר ליותר ילדים, כך יצטמצמו הפערים כלפי מעלה ואפשר יהיה להקטין את נטל המס מעל כולם.


 סיכום

מאמר קצר זה לא מקיף ולו מקצת הבעיות שיש במצעה של 'זהות'. לא בתחום העובדות הלא מדויקות ולא בתחום התוצאות הצפויות. לא דיברנו למשל, על מערכת הבריאות שגם בה הרעיונות של 'זהות' יביאו להגדלת הפערים בתחום הבריאות (האם ידעתם שתוחלת החיים בפריפריה נמוכה בכ-4 שנים מאשר במרכז? את 'זהות' זה לא מענין). לא הזכרנו את הרעיונות בתחום התחבורה המבוססים על עובדות לא נכונות בתחום איכות הסביבה, לא עימתנו את הדעות המובעות במצע עם ההלכה ועם ההתנהלות בפועל לאורך ההיסטוריה היהודית ועוד ועוד.
רוב הבעיות נובעות מאותה הנחת יסוד השוללת את מהותה של המדינה כגוף המשמש להוצאה לפועל של המדיניות של החברה והאזרחים שבמדינה, מאותה עמדה שנותנת יותר כח בידי בעלי הממון וההשפעה, על חשבון השכבות החלשות במשק ומצמצמת את האפשרות למוביליות חברתית, מאותה התעלמות מכל הלקחים של ההיסטוריה והפסיכולוגיה האנושית. פערים, כבר אמרנו ?

אין תגובות: