יום שישי, 8 בנובמבר 2019

באין חזון – יפרע עם


על מנת להבין את שורשי הבעיה של המפלגה של הציונות הדתית, צריך להבין שיש שתי מגמות במגזר הדתי לאומי ותומכיו. הראשונה רואה בציונות הדתית אך ורק סקטור שיש לו צרכים משלו. התומכים במגמה זו, חלקם רוצים מפלגה סקטוריאלית בנוסח המפלגות החרדיות וחלקם בזים לרעיון של מפלגה כזו ואצים להשתלב במפלגה אחרת בטענה שאת צרכי הסקטור אפשר וצריך לממש דרך מפלגה אחרת באמצעות לובי מתאים בכנסת...
המגמה השנייה מתרכזת במימוש הרעיון הציוני דתי (רעיון שמי שעבר למפלגה אחרת מוכרח כמעט לכפור בקיומו כדי להתחמק מדילמה ערכית). רעיון זה מתבסס על דבריהם של הוגים ועודים, מהגרי"ד והראי"ה ועד הרב ריינס ושח"ל ולידם רבים כל כך שלא נוכל לפורטם.

לאורך השנים, טיפלה המפד"ל בשני ההיבטים גם יחד. מצד אחד היו אלה הח"כים שלה שדאגו לחוקי השבת, חוק חינוך חובה חינם, חוק זכויות הנכה, הנפקת שטרות מתאימים למתקשים בראיה ועוד פעולות לטובת כלל הציבור ברוח הערכים של התורה והציונות הדתית, מצד שני דאגו הח"כים של המפלגה להקים את החינוך הממ"ד, את השירות הלאומי (עוד בטרם הפך לשירות לאומי-אזרחי שדואג לכלל האוכלוסייה), ישיבות ומדרשות ועוד צרכים ייחודיים של המגזר הדתי-לאומי.
שלשה גורמים פגעו במפלגה הציונית דתית.
א.      התמקדות מופרזת (בתודעת הבוחר הניזון מהתקשורת) בסוגיות של צרכי ההתיישבות ביש"ע, התמקדות שנתפסת כסקטוריאלית. זה, בנוסף לשאר הפעולות לטובת המגזר, קיבעו את תדמית המפלגה כמפלגת נישה חסרת מעוף, כזו שאין טעם לנסות ולקדם דרכה טיפול בבעיות המרכזיות של החברה הישראלית
ב.      הפלגנות הבלתי מובנת של המגזר, מה שהתחיל במוסדות חינוך קטנים ואליטיסטיים (וכתוצאה מכך גם יקרים בטירוף) המשיך לפוליטיקה שגם בה חוסר היכולת להכיל דעות של אחרים הביאה להתפוררות המפלגה.
ג.        היחלשות האידאה הציונית דתית. ככל שהבוחר צעיר יותר, כך הוא מנותק יותר מהשורשים האידיאולוגיים של הציונות הדתית ועל כן הוא מחפש 'בית פוליטי' על בסיס ערכים אחרים (במקרה הטוב) או בהצבעה על בסיס אישי (במקרה הפחות טוב). למרות הלימודים במוסדות של הציונות הדתית וחברות בתנועות הנוער שלה (עוד פיצול משונה), גדל דור 'אשר לא ידע את יוסף' (של תרס"ב, אם נשתמש בדימוי של הגרי"ד).
במקביל להיחלשות המרכז הבורגני של הציונות הדתית, התגבר קולם של הקצוות. מטבע הדברים לקצוות של המגזר היה דחוף יותר לפעול כדי להשמיע את קולם והפוליטיקה של הציונות הדתית נקלעה לשיח של קצוות, מה שהרחיק עוד יותר את רוב מנין ורוב בנין של הציונות הדתית. השיח האידאולוגי של מרכז הציונות הדתית הלך ונעלם.
אשר על כן, המפלגה הציונית דתית חייבת קודם כל לאמץ לה חזון, חזון שייגזר הן מחזונם של הדורות הקודמים והן מהצרכים של המדינה בדורנו, חזון שיהווה מוקד משיכה והזדהות למרכז המגזר. לא חזון נמוך של צרכי הסקטור, אלא חזון גבוה הצופה למרחק. חזון של ניהול המדינה לאור עקרונות הציונות הדתית יחד עם התנהלות של ריאל-פוליטיק המתחשב בהיותו של המגזר מיעוט במדינה. המפלגה חייבת לחדש את השיח האידיאולוגי ולהנחיל אותו לדורות הבאים. במקביל צריך לפעול להחזרת המרכז של המגזר למעורבות במפלגה בכדי לנטרל את שיח הקצוות. בדרך זו תוכל המפלגה לאמץ מצע מעשי מרכזי שיוכל לאגד סביבו את רוב המגזר, תוך יכולת הכלה של רוב הקצוות (אי אפשר לצפות להכיל את כל הקצוות).
===========

בשולי הדברים נעיר גם על גובה השכ"ל במוסדות התיכוניים של הציונות הדתית ועל התלונות אודותיו. הסיבה המרכזית לעלות הגבוהה היא גודלם הקטן של המוסדות התיכוניים במגזר (מספר התלמידים ישיבה/אולפנא ממוצעים הם כ 35% ממספר התלמידים בתיכון חילוני). אל תחשבו שזה נובע ממספרם הנמוך של המשפחות הדתיות. בעיר אחת, לא ננקוב בשמה כי היא מאפיינת הרבה מקומות, יש אוכלוסייה חילונית ודתית במספר די דומה, לחילונים יש תיכון אחד, לדתיים – שמונה.
לפיצול הזה יש מחיר, גם בתקורת הניהול שמכפילה את עצמה לכל מוסד וגם בתקורת ההוראה לכיתות קטנות יותר (ועוד לא דיברנו על מגמות שלא פותחים בגלל שבתי הספר קטנים מדי). מי שמצפה שהנהגת הציבור הציוני דתי תטפל בסוגית השכ"ל, צריך לדרוש איחוד מוסדות. ואולי, אם התלמידים ילמדו במוסד אחד בצעירותם, הם יהיו מסוגלים לשבת יחד במפלגה אחת בבגרותם.

(פורסם בשבתון)

אין תגובות: