המרוץ בליכוד

כמי שאינו חבר ליכוד, לא מתעתד להיות חבר ליכוד וגם לא חושב להצביע למפלגה ליברלית-חילונית כמו הליכוד (גילוי נאות: אני ציוני-דתי בהשקפתי), אני מביט במבט שחציו משועשע וחציו מסוקרן במאבקו הסיזיפי של משה פייגלין לראשות הליכוד.

שכר הלימוד במוסדות החינוך העל תיכוניים במגזר הדתי

תזכיר לוועדה הציבורית

הקדמה

מן המפורסמות היא עלותו הגבוהה של מרכיב החינוך בסל ההוצאות של המשפחה הדתית-לאומית. למשפחה הממוצעת יש מספר ילדים הגבוה מהממוצע הארצי ושכר הלימוד בישיבות התיכוניות ובאולפנות, גבוה מאד. אם התשלום המותר והמקסימאלי בחינוך הכללי הוא כ 2000 ₪ לשנה, הרי שבחינוך הדתי התשלום נע בין פי 4 ועד פי 10 ואף יותר מזה.

מגדל פורח באויר

מספר פעמים בשבוע מוצא אני את עצמי תקוע בפקק הבוקר שבין קניון מלחה והכניסה הדרומית לכביש בגין בירושלים. בהמתנה בטור המכוניות הנע לאיטו, אי אפשר שלא לשים לב לשורת בניני 'הולילנד' הניצבים על הגבעה הנשקפת אל הצומת ולבנין גדול הממדים המתמר אפילו מעליהם. ההתבוננות בהם גורמת עגמת נפש לכל מי שהקו העירוני של ירושלים יקר לליבו. שאלת השוחד שאיפשר מהלך זה, חשובה ככל שתהיה, היא באותו רגע משנית לנזק הסביבתי שקומפלקס המגורים כפה על הסביבה כשהמגדל מהווה רק הקש ששובר את גב הגמל הירושלמי.

לא זכיתי לבנות בית ולא ליזום קניון. אולם בעיניו של אזרח מן השורה כמוני תפקידן של הרשויות הוא למנוע תופעות שכאלו. נטען לא פעם שהבירוקרטיה בישראל מכבידה על היזמים, עכשיו נטען שעל שום כך אנו מגיעים לתופעות של שוחד ושחיתות. אולם האזרח הקטן אינו יכול שלא לתהות מה היה ההבדל לו הוקם המגדל בלי בירוקרטיה ובלי שוחד. אולי היינו מדינה פחות מושחתת, אולי הסכומים ששולמו לא היו מגולגלים לפתחם של רוכשי הדירות שהיו נהנים מחיר נמוך יותר, אולם האם קו הנוף העירוני היה מוגן מהשינוי הפרוע ?

יש רגלים למחשבה שאלמלא הרגולציה היינו היום במצב גרוע יותר. בעולם שבו רק הרווח האישי והמיידי של האדם הוא שמניע את גלגלי הכלכלה, סביר שערכים ציבוריים כמו ריאות ירוקות, איכות סביבה, שימור אתרים ונופים ועוד כדוגמתם, כל אלו היו נופלים שדודים על מזבח שלמת הבטון והמלט. נכון שיש ארגונים אזרחיים (מופרטים) שמנסים להגן על אותם ערכים, אולם הללו נמצאים כמעט תמיד במגננה מעטות משאבים אל מול מערכות עתירות ממון.

מי שלא מסוגל להתאפק מלאשר תוכנית בניה תמורת שוחד, נקל יהיה לו להעלים עין מהחרבת בנין הראוי לשימור (תמורת סוכם נאה כמובן) ואחר כך לקונן בדמעות תנין באיזה מאמר מפונפן בעיתון נחשב. כבר היום מנהלים ארגונים ירוקים ו'סתם' אזרחים שסביבת חייהם חשובה להם יותר ממקסום רווחיו של טיקון מזדמן, קרבות מאסף נגד אישור תוכניות שונות המאיימות להכחיד עד שכית חמדה, עוד פיסת נוף, עוד רצועת חוף.

אז אני לא המומחה שיקבע את הנוהל המומלץ לטיפול בסוגיות נדל"ן ובאישורי בניה. אבל אני כן אותו 'אזרח קטן' התובע מרשויות המדינה, מהפקידים שמונו על ידי הפוליטיקאים שאני בחרתי ומהפוליטיקאים עצמם - לעמוד איתן ולהגן על צרכי הציבור בהווה ובעתיד כנגד יוזמות משולחות רסן, לשמר למען ילדי את הנוף הפתוח כמו גם את הנוף האורבאני, את הזיכרון ההיסטורי ואת האיזון האקולוגי, גם אם המחיר הוא עוד קצת טרטור של מי שרוצה להגדיל את אחוזי הבניה שלו עוד קצת.

אמנם האזרח מן השורה אף הוא סובל כשהוא בסף הכל רוצה לסגור מרפסת או להוסיף חדר. אולם איכשהו בכל הרפורמות שחווינו, מי שבסופו של דבר קטוף את ההצלחה (ואת הממון) אינם דגי הרקק אלא הלוויתנים הגדולים. לכן אני לפחות נזהר, שלא לומר חושש, מדחיפה חסרת פשרות לרפורמות של הפרטה, קיצור 'תהליכים', פישוט 'סרבולים' וכדו'. מתחת למילים היפות מתגלה שוב ושוב פרצופה המכוער של ההפרטה המעבירה את נכסי הציבור (וממונו) לידים מצומצמות.

אוי טעטע!

נדלג על החוצפה שיש בעצם העובדה שגבר מטיף לנשים לעשות משהו שהוא בעצמו לא היה חולם לעשות וניגע בעצם העניין.

בתור התחלה נשאל האם כיבוד ההשכלה (רב, דוקטור, רופא וכדו') היא אכן חיקוי מתרבות המערב , העולם הנוצרי בלשון פחות עדינה ? תרשו לי לצטט מלומד נוצרי בן המאה הי"ב:

בין בן גוריון ורבין

בלוח החופשות של משרד החינוך נזכרים מספר ימי זיכרון שאינם ימי חופש אולם המחנכים נדרשים להקדיש בהם חלק מהשיעורים לזכר הנפטרים (אין דרישה לטקסים). מעבר ליום הזיכרון לחללי צה"ל וליום הזיכרון לשואה, ישנם ימי זיכרון לרחבעם זאבי, יצחק רבין, דוד בן גוריון, זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור ובנימין זאב הרצל.

לפני שלשה שבועות ציינו את יום הזיכרון לראש הממשלה שנרצח- יצחק רבין, בשבוע שעבר ציינו את יום הזיכרון לראש הממשלה הראשון – בן גוריון.

ויצא יעקב

"ויצא יעקב מבאר שבע"... "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם". חישובי השנים שעושה רש"י (לבראשית כ"ח ט, בעקבות סדר עולם רבא המיוחס לרבי יוסי הגלילי בפרק ב') מלמדים שכשיצא יעקב מבית אביו היה בן 63 אבל כשהגיע לבית לבן היה בן 77. להיכן נעלם יעקב אבינו לאותן 14 שנה ?

ברכה לבת המצווה של בתיה אלפסי (פרשת לך לך)

בנוהג שבעולם שהדרשן חורז את פרשת השבוע עם עניין בת המצווה יחד עם שמה של הנערה. מן הסתם היה יותר קל לדרוש על בתיה בפרשת שמות, אולם אנחנו בפרשת לך לך ועל כן עלינו להתעמק קצת בפרשה בטרם נוכל להתקדם.

בפרשתנו אנו פוגשים את אברהם אבינו המכונה גם אברהם העברי. על שום מה נקרא כך ?

רש"י (בראשית י"ד יג) מסביר "שבא מעבר הנהר" כלומר שהכוונה היא שאברהם הגיע מעבר לנהר הגדול נהר פרת. כידוע אברהם נולד באור כשדים המצויה בין נהר פרת ונהר חידקל. בנדודיהם לחרן ואחר כך לארץ ישראל, עברו אברהם ותרח אביו מעברו השני של נהר פרת אל עברו זה ועל כן נקרא אברהם 'עברי' וכמותו כנראה רבים אחרים ויש לשאול מדוע רק אברהם נקרא כך (במאמר מוסגר נעיר שבעיני הפרסים של תחילת בית שני 'עבר הנהר' היה דווקא הצד הזה שבו שכנה פחוות יהודה..).

הרד"ק  מפרש "מבני עבר", כלומר שאברהם נקרא על שמו של סב-סב-סבו. גם לפי זה לא רק אברהם היה עברי ועל כן מסביר רד"ק שזכה רק אברהם בכינוי זה בזכות ששימר את הלשון העברית.

אולם ידוע מדרש חז"ל (מדרש רבה לפרשת לך לך) "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד". כל העולם אלילי ורק אברהם אבינו גילה את מנהיג הבירה. שוב במאמר מוסגר נעיר כי זוהי דעת רבי יהודה שם. במדרש מופיעות גם הדעות הקודמות שהובאו לעיל. רד"ק פירש בעיקר כדעת רבי נחמיה ורש"י כדעת רבנן. לא זה המקום לדון מה ראו שניהם לבחור בפרושים השונים. על כל פנים, אפשר לראות שרבי יהודה מצייר את אברהם אבינו כמעין נון-קונפורמיסט ועל כן יש לשאול אם זוהי אכן הדרך המומלצת לאיש ולאישה הישראלים.

נזכיר כאן את מדרש חז"ל (על בסיס הפסוק בדברי הימים א' ד' יח) שבתיה היה שמה של בת פרעה שהצילה את משה רבנו. אפשר לומר שגם בתיה זו היתה מעבר אחד וכל שאר המצרים מעבר האחר (של הנילוס אולי). היא פעלה בניגוד מחלט להוראותיו של פרעה אביה והצילה אחד מילדי העבריים (!). האם הנון-קונפורמיזם מכה שנית ?

קבלת עול מצוות הוא סוג של מעבר. מעבר מחיי ילד חסרי אחריות (יחסית...) לחיים של ייעוד וברית גורל עם כלל ישראל. איך זה מתיישב עם מה שמצטייר כרוחם הנון-קונפורמית של אברהם אבינו ובתיה?

מספרים על אחד מגדולי ישראל, אשר את שמו לא אפרש מחמת שאני צאצאו של החכם צבי (וד"ל). מספרים שפעם הוזמן לפגוש את המלך בארמון המלכות. אולם המלך לא אמר לרב היכן יישב ולכן נאלץ הרב לשאול את אנשי החצר. בסופו של דבר הגיע הרב אל חדר המלכות. שאל אותו המלך 'כיצד ידעת למצוא אותי' ענה לו הרב 'שאלתי את אנשי החצר והלכתי למקום שרובם הצביעו עליו'. אמר המלך 'אם כך, שאתה הולך על פי הרוב, הרי כאן כולנו מאמינים באותו האיש מדוע אינך נוטה אחרינו?'. חייך אותו רב ואמר 'כשנכנסתי לארמון לא ידעתי היכן יושב המלך ואז בחרתי ללכת אחרי הרוב, אולם עתה כשיודע אני שהמלך נמצא כאן, אפילו יבואו כל דרי הארמון ויצביעו לכוון הנגדי – לא אאמין להם'.

כלומר אין כאן מרדנות לשמה, הליכה דווקאית נגד הזרם, אלא חתירה לאמת, יהיו נושאיה מעטים אם רבים. 'משה אמת ותורתו אמת'. בחיק המשפחה קל ונעים ללכת בדרך התורה, אולם יש לדעת שיתכן ויבואו ימים שבהם הדבקות בדרך התורה תצריך סוג של עמידה עברית אל מול סביבה פחות אוהדת. זה היה מצבם של אברהם אבינו וזה היה מצבה של בתיה. ב"ה, כיום מצבים אלו נדירים יותר ובודאי חריפים פחות.

ברכות מקרב לב בהיכנסך לעול תורה ומצוות, תרווי נחת מהוריך והם ממך ובעז"ה לא תצטרכי לגלות עמדות לעומתיות.