גם הפעם – ימינה!
טלטלות
רבות עברה המדינה בכלל בשנה האחרונה והציונות הדתית בפרט. אני מקווה שנזכה לכמה שנים
של שקט מבחירות כך שנוכל להתרכז גם בבדק בית רציני של הציונות הדתית.
אבל
עד שיגיע הזמן הזה, צריך ביום שני הקרוב להטיל פתק לקלפי. ישנם מספר מדדים לבחון
מפלגה. למשל עמדותיה ומעשיה בתחומים הבאים:
·
יחסי
דת ומדינה
·
הנושא
הכלכלי-חברתי
·
ההיבט
המדיני
·
דמוקרטיה
ומשילות
יש
עוד הרבה היבטים חשובים (כמו היחס לסביבה, מדיניות פנים, השלטון המקומי, ההשכלה הגבוהה,
תרבות ועוד, אולם התרכזתי בדברים שמעניינים רבים וטובים).
במה
שקשור לדת ומדינה הרי שמצד אחד הרבה מפלגות 'נשבעות' בשם אמנת גביזון-מדן. אולם
ברור שהאמנה תצטרך לעבור התאמות מחד, אבל אין שום סיכוי שהליכוד או כחולבן יכנסו
למאבק מול הטייקונים של המשק בניסיון לצמצם את המסחר בשבת (שהיא בעיה הרבה הרבה
יותר חמורה מתחבורה ציבורית מצומצמת בשבת) וגם לא מול החרדים. עם כל המגבלות
הקיימות, צריך מפלגה ציונית דתית חזקה שתקדם מהלכים בתחום. גם בתחום איוש התפקידים
בממסד הדתי, חייבים 'ימינה' חזקה, לא רק אל מול החרדים, אלא גם אל מול הליכוד עושה
דברם.
אין
מה לדבר שבנושא המדיני יש רק מפלגה ימנית אחת. נתניהו הוא שהכניס אותנו למלכוד
תוכנית המאה של טראמפ (מלכוד מפני שרק הסרבנות הערבית יכולה להציל אותנו מרעיון
התעתועים הזה). יתרה מזו, לו תיאות כחולבן לשבת עם נתניהו (בתירוץ של 'למנוע
בחירות רביעיות') ברור שנקבל את גנץ כשר בטחון ואת לפיד כשר חוץ והימין האמיתי
יוכל לשכוח מהשפעה (ותפקידים, אם בכלל יוכנס לקואליציה).
בתחום
של דמוקרטיה ומשילות יש מאבק איתנים בין שני צדדים כל אחד מהם בטוח שהדמוקרטיה הישראלית
מאוימת. אלו חוששים מהחלשת בית המשפט העליון ואלו חוששים מהתחזקותו. אני נמצא
במחנה השני, זה שרוצה להשיב את הפרדת הרשויות על כנה (במאמר מוסגר אומר שצריך גם
לחזק את הכנסת אל מול הממשלה). שרת המשפטים היחידה שפעלה, בלי התלהמות, לשינוי הייתה
איילת שקד.
בטח
שמתם לב שדילגתי על ההיבט החברתי-כלכלי. כאן אני נאלץ לקבוע בצער שראשי הימין החדש
רחוקים מהאופן שבו אני תופס את השקפת הציונות הדתית בעניין (כי בניגוד למה שאוהבים
לכתוב – רוב הציונות הדתית עדין חברתית). אמנם החיכוך עם המציאות הביא גם את נפתלי
בנט וגם את איילת שקד לעשות מספר צעדים בכיוון הנכון, אך רחוקה הדרך. אלא שאני
רוצה להזכיר לכם שבמקומות השביעי והשמיני המתנדנדים נמצאות עידית סילמן ושרה ב"ק שסדר היום שלהן הוא חברתי (דרך
אגב, 'ימינה' היא הרשימה עם הכי הרבה נשים בעשיריה הראשונה!). הקול שלכם יכניס אותה
לכנסת.
ואם
מדברים על מועמדים, נזכיר את זכותו של נפתלי בנט שהתנגד בתוקף לריצה עם מפלגה
גזענית. נזכיר את בצלאל סמוטריץ', שיש לי המון מחלוקות איתו, אבל כשהוא מונה לשר
התחבורה, הוא נכנס לתפקיד ברצינות ובמסירות לטובת כלל האזרחים.
כאמור,
יש לי גם ביקורת לא מועטה על מה שהיה ומה שהווה. כרגע אני מבקש מכם להצביע 'ימינה'
כדי שנוכל לשמר את השפעתנו ובמיוחד לאפשר שיקום של התנועה הציונית דתית בהמשך.
אז
לכו להצביע
לכו
להצביע 'טב' - ימינה.
הלל אפלבום
אלון שבות.
סור
מרע
להצביע
למפלגות חרדיות זה ממש להכניס מקלות בגלגלי הציונות הדתית. אמנם, כנראה לקראת
פורים, המפלגות החרדיות מנסות לעטות תחפושת של 'לאומיות', 'ימניות' וכדו', אבל
בשורה התחתונה מדובר במפלגות שהשקפתן מנוגדת לכל סעיף כמעט בהשקפה הציונית דתית –
בתחום המדיני והלאומי, בתחום של צבא, של דת ומדינה, של תורה ומדע, של מעמד האישה,
מה לא?
להצביע
לליכוד או לכחולבן (כן, בכוונה שמתי שת שתיהן יחדיו, אם מסלקים את סוגית נתניהו,
תתקשו למצוא בינהן הבדלים) זו גם טעות גדולה. ככל שמפלגות אלו תתחזקנה, הן תדחקנה
את הציונות הדתית יותר ויותר לשולים (תראו איך לפיד דחק את עלי התאנה הסרוגים שלו
כשחש על הסוס... ועל הפרות ההבטחות של נתניהו אין בכלל מה לדבר.). לא דת ומדינה,
לא ימין, לא בניה, לא פריפריה, לא עסקים קטנים...
אני
מאד מקווה שלא צריך לומר שאין מקום להצביע למפלגה המיותרת 'ישראל ביתנו', המפלגה
שאחראית יותר מכול למערכות הבחירות המיותרות שאנחנו עוברים בשנה האחרונה. עדיף
שבוחריה יכריעו בעצמם אם לתמוך בימין או בשמאל ויעדיפו להצביע לימינה או לליכוד או
לכחולבן ישירות.
ויש
מי שחושב לבזבז את קולו על עוצמה. המפלגה שמנסה לדבר על 'מילה זו מילה' ועסוקה
במיחזור דמעות התנין. לא אתעכב לדון בתיעוב שיש לי נגד המפלגה. נשאר רק ברמה הטכנית
– אם המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה – בוזבז קול. אם כן, זה קול נגד ממשלת ימין,
כי כמו שגנץ לא יסכים להישען על הרשימה המשותפת, כך גם נתניהו לא יסכים להישען על
עוצמה.