יום שלישי, 15 במרץ 2005

המושיע התורן של השמאל


לבחור שיציל את השמאל בישראל, ויקבור את הציונות, קוראים משה, אולי אברהם יצחק ואולי נועם. הוא גר ביצהר, אולי במעלה מכמש אולי ברעננה. הוא לא פרובקוטור של השב"כ - סתם בחור רגיל, בוגר צה"ל. הוא לא חכם גדול ולמרבה הצער גם לא טיפש קטן.

יום שלישי, 8 במרץ 2005

על דירוג המקוואות

 במסגרת ביקורת על הספר "במרחק הליכה חיבור על תרבות הצריכה", הביא ידידי גלעד סרי-לוי את מאגר המקוואות של אתר 'כיפה'  כדוגמה לנגע תרבות הצרכנות שפשה בנו, וברצוני לחלוק עליו (במסגרת גילוי נאות נאמר כי לא קראתי את הספר, ואכן אין ברצוני להתייחס לתוכנו).
ראשית נקבע, שבלי כל קשר להשקעה שלנו, זוהי זכות אלמנטרית של מקבל השירות (ולאו דווקא הצרכן) לקבל יחס ראוי מצד נותן השירות. הבעיה הרובצת לפתחנו היא, כיצד נוודא שפקיד השומה מתייחס באופן נאות לאזרחים? והאם ראוי שפקידה במשרד הפנים תטרטר לשווא אזרח המבקש לחדש דרכונו?
באותה אמת מידה נגזור את זכותה של בת ישראל הבאה להיטהר במקווה ציבורי (נוציא לרגע מכלל דיון את המקוואות הפרטיים) לייחס הוגן במקווה שלה. השאלה תהיה אפוא זהה: כיצד נבטיח שירות נאות, הפעם במקווה?
על מנת לנסות ולענות לשאלה, עלינו קודם כל להגדיר מהו 'שירות נאות' במקווה. אומנם זה אכן לא אמור להיות תלוי כלל בתשלום (שבסופו של דבר הוא די דומה במקוואות השונים ופרט זה הוא שולי באתר דנן), אולם יש בודאי פרמטרים חשובים שטובלות שמות לב אליהן. ואכן מי אם לא הטובלות עצמן תגדרנה מה נחשב בעיניהן כ'שירות ראוי'?
כאן התגייס אתר 'כיפה' לתת שירות (חינם!) חשוב לציבור הטובלות כשהוא מאפשר לגולשות להביע דעתן על השירות שניתן להן במקומות שונים בארץ. ודוק, טובלות כמקבלות שירות ולא כצרכניות. יש לשים לב שהאתר 'כיפה' נותן בעצם שירות בעצמו לטובלות האחרות, בספקו מאגר מידע שיכול לסייע להן בבחירת מקום הטבילה (גלעד מציין גם את ביקורת המקוואות של NRG, אולם לא זו בלבד שיש שם הפניה למאגר של 'כיפה', אלא ששם מדובר על ביקורת בסגנון 'ביקורת מסעדות', המתבסס על חוות דעת אישית מאוד).
אין כאן אפוא שמץ של תרבות צריכה פסולה, אלא אדרבא, תודעה מפותחת של זכויות אזרח במדינה, שמתיימרת לספק גם שירות של מקוואות לציבור הטובלות.
השאלה שיש לשאול היא, האם מועצה דתית שתבחין שמקווה מסוים באחריותה מקבל חוות דעת לא טובות מציבור הגולשות, תטרח בכלל לשפר את המצב? מהי המוטיבציה של מועצה דתית לשפר את השירות שלה?
במערכת כלכלית/צרכנית עשוי ההפסד הכספי לעודד תרבות שירות, אולם במערכת של שירות ממשלתי נטו מה יעודד את שיפור השירות?
אפשר תמיד לקוות לטוב ולחכות שאדם בעל תודעת שירות מפותחת יתגייס לשפר את המצב (אם נקרא לגורם בשמו, נראה לי שיותר נשים במועצות הדתיות יכול לסייע בעניין, אבל לא רק). במציאות מסתבר, שה'נשק' הטוב ביותר הוא חשיפת האמת, גם אם זו כרוכה בשירבוב של מידרוג (רייטינג) לתוך המערכת. פירסום (מעבר לאתר 'כיפה') של מקוואות בעלי ניקוד גבוה, ובמקביל של מקוואות שמומלץ להתרחק מהם, יגרום (אולי) לגורמים במועצות הדתיות (או מה שנותר מהן) לנסות ולשפר את השירות, ולו בשביל הכבוד האבוד.
בשורה התחתונה, לא זו בלבד שאין מדובר בצרכנות זולה, אלא שיש לשבח את הנהלת אתר 'כיפה' על התגייסותה למשימה ולעודד את הקוראות לשתף את הידע שלהן עם כלל ציבור הטובלות.

(פורסם בהצופה)