אחד
הנושאים שעל הפרק בשנים האחרונות הוא משבר הדיור. מחירי הדירות עולים ואלפי זוגות
צעירים לא מצליחים אפילו לחשוב על רכישת דירה. אמנם יש מקום לתהות מדוע דווקא
לקנות ולא לשכור ורוב החישובים הכלכליים לכאן או לכאן, אולם לא זו בלבד שגם דירות
להשכרה אינן חזון נפרץ, הרי שכל עוד קיים הרצון של אנשים לרכוש דירות, יש למצוא
פתרון למציאות הזו.
הרבה
קולמוסים נשתברו בשאלה כיצד אפשר להוריד את מחיר הדירות או יותר נכון, כיצד למנוע
מהמחירים לעלות (מה שיביא לשחיקה של המחיר ובאופן ריאלי יביא להוזלתן של הדירות).
לא נבוא להציע פתרון לבעיה מורכבת זו, אבל את התרומה שלנו ניתן על ידי שלילת פתרון
שמנסה לשווק מפלגת 'זהות', פתרון פופוליסטי שלא זו בלבד שלא יפתור את בעיית הדיור
ולמעשה יחריף אותה, אלא שיש בו סכנות נוספות.
'זהות'
טוענת שמכיוון ש93% מקרקעות המדינה שייכות למדינה, המדינה מחזיקה בכח שמאפשר לה
ליצור משבר מלאכותי. בשיח מרקסיסטי אירוני, נטען במצע כי "
המדינה משתמשת בכוח הזה כדי לממש מדיניות ריכוזית ולנווט את הכלכלה בהתאם
לתפיסת עולמה הפוליטית" (עמ' 172 המצע 'זהות'). אשר על כן
מציעה 'זהות' לחלק את קרקעות המדינה (למעט שמורות טבע ותשתיות) לכלל האזרחים בטענה "
שהאזרחים, לא המדינה, הם הבעלים האמתיים של הקרקע." (עמ' 171).
לדעת כותבי המצע הרפורמה " תביא לירידה משמעותית
במחירי הקרקעות" וממילא תביא להקלה במשבר הדיור.
כל הטענות הללו הן מגדל קלפים
פופוליסטי. אמנם 93% מקרקעות המדינה מנוהלת על ידי רשות
מקרקעי ישראל (לא כולן שייכות למדינה, כ 11% למשל – שייכות לקק"ל) אך רובן
כלל אינן קרקעות שאפשר לתכנן עליהן. כך למשל כ 25% מהקרקע הן שמורות טבע וגנים
לאומיים (אחוז נמוך יחסית, בטח בהתחשב במגוון הביולוגי הגבוה של ארצנו). שטחי ענק
הם שטחי אימונים של צה"ל (רובם שטחים מדבריים), עוד שטחים מיועדים לחקלאות.
אחרי ניכוי כל השטחים הללו, נשארו למדינה לנהל כ 7% בלבד, רובם כלל לא באזורי
הביקוש! לטעון שהמדינה מנסה לגזור קופון על האדמות שברשותה? לא מזמן התפרסם שמכרז
שיווק של קרקעות בקצרין נכשל למרות שהמחיר שנדרש היה מחיר אפסי. שום הפרטת קרקעות
לא הייתה מביאה לשיווק הקרקעות בקצרין. למרות המיקום המשגע, אנשים לא יבואו אם לא
תהיה תעסוקה וזו איננה תלויה בבעלות על הקרקע אלא בגורמים אחרים (שגם הם צריכים
להיות באחריות הממשלה, כמו פיתוח תשתיות ותמריצים כלכליים שונים, גם אותם רוצה
'זהות' לחסל).
הרצון
הכה מפתה לחלק קרקעות לכלל (מהלך שלמרות שהוא בא מפיהם של ליברטריאנים, מזכיר
רפורמות כלכליות קומניסטיות) בטענה ש'הקרקע שייכת לכולם' הוא בלוף אכזרי במיוחד.
כיום כשרוב הקרקעות (וחבל שלא כולן) שייכות למדינה, הן בעצם
שייכות לאזרחים באופן שווה עכשיו ולעולם. אחרי הפרטה, כשאדם ימכור את הקרקע שקיבל
בשוק החופשי, לא יהיה לו יותר חלק ונחלה בקרקעות המדינה. לאט לאט (ואולי די מהר) יעברו הקרקעות מבעלות של פרטים רבים, לבעלות של
טיקוני נדל"ן (או של חברות שבשליטתם). זה
שהמחירים יעלו כמו בכל מצב קרטלי שכזה זה ברור, אבל גם ההבטחה הפומפוזית של
'אדמה לכל פועל' תהפוך לפארסה. דרך אגב, מצע 'זהות' לא נוגע בנקודה זו, אולם ברור
שהחלוקה מחדש של הקרקעות לא תכלול קרקעות שכבר רשומות בטאבו על שמם של אזרחים.
יחלקו רק את רכוש הכלל.
על
המצב הזה זעק כבר הנביא ישעיהו (ה' ח) "הוי מגיעי בית בבית שדה
בשדה יקריבו עד אפס מקום" ומסביר רד"ק על אתר "רוצה
לומר שמשיגים גבול וגוזלים העניים. ואם יש לעני בית סמוך לבית העשיר, או שדה סמוך
לשדהו, בא עליו בעקיפין, עד שלוקחו ממנו ומחברו עם שלו".
מצע
'זהות' מציע עוד צעדים בתחום התכנון, צעדים שאין להם אח ורע במדינות מתוקנות.
צעדים אלו יתנו עוד יותר כח לקהילות המקומיות להקים לעצמן מעין שכונות סגורות
המונעות בכל מיני תעלולים תקנוניים כניסה של 'אלמנטים לא רצויים' בייחוד כאלו
שהפרוטה אינה מצויה בכיסם.
משבר
הדיור אמיתי הוא ויש לדרוש מהמפלגות להציע דרכים להתמודד איתו, רפורמות ושינוים הם
לעיתים הכרח גמור, אולם גישת ההפרטה של 'זהות' לא זו בלבד שלא תפתור את הבעיה ורק
תחמיר אותה, אלא שהיא תדרדר את החברה בישראל
ותעמיק את הפערים. גישה זו הרחבת פערים מאפיינת את מצעה של 'זהות' שחרתה על
דגלה את ה'חרות' אולם למעשה מעניקה אותה לבעלי הממון בלבד.