יום שישי, 2 בינואר 2009

אבל אני אוהב להיות בבית....


האירועים המביכים משהו שהיו כרוכים בבנית הבית היהודי והתפרקותו הביאו לתהליך הפוך מהרצוי, במקום שמצביעים ציונים דתיים שבפעמים קודמות הצביעו למפלגות כמו הליכוד וש"ס, יחזרו להצביע למפלגה היותר טבעית להם, מצביעים ותיקים של הציונות הדתית מהרהרים בקול להצביע למפלגות אחרות כמו ש"ס או הליכוד. מפלגות אלו אף הקימו מטות מיוחדים שנועדו לפתות את המצביע הציוני-דתי לתת להן את קולו.
הרהורי 'כפירה' אלו נובעים בעיקרם מרגשות. מהם רגשות אכזבה מתהליך מבטיח שאיכזב (ולא נכנס כאן לדיון של 'מי אשם') ומהם תחושה (שאינה מגובה בעובדות) שנציגי הציונות הדתית לא פועלים למען הציבור ששלח אותם או, בדיאלקטיקה פוליטית, שהם פועלים רק עבור ה'סקטור' שלהם.
אלא שבכל הקשור לבחירות, רצוי להפעיל את השכל ולא את בני המעיים. בחינה עניינית של כל הפרמטרים המעניינים את הציוני הדתי הממוצע (ולא רק אותו)  מראה יתרון ברור לבית היהודי, למעט פרמטר אחד שגם בו נדון.