יום שני, 26 בינואר 2004

להיות עם הארץ

למי המכינות. תגובה למאמרה של נועה איתם "מכינה לעם הארץ" (כ"ב בטבת, 16/1)

ראשית, גילוי נאות: לא הייתי תלמיד ישיבת הסדר, ואפילו מכינה לא עשיתי. סתם שמונה שנים בצבא "רגיל". בסולם של נועה איתם אין לי בכלל מדרגה. מה יש מתחת ל"עם הארץ"? אולי שייגץ. מאידך גיסא, אני מלמד במוסד שיש בו גם משום המכינה וגם משום ישיבת ההסדר, אבל מפני שזה מוסד לבנות, זה אולי שייך לעולם ההפוך.
האנלוגיה המכלילה והמצחיקה משהו בין ישיבת הסדר-שווה-תלמיד חכם ומכינה-שווה-עם הארץ, אין לה (כמו הכללות רבות) על מה להסתמך. לא כל בוגרי ישיבות ההסדר הם תלמידי חכמים, ולא כל בוגרי המכינות הם עמי ארצות. ההתמדה לשבת לאור הפלורסנטים של בית המדרש, איננה ערובה להבנה נאותה של סוגיית גמרא, שלא לדבר על אמירת סברה ישרה.

- - -

הדעה כי אין סתירה בין היות תלמיד חכם להיות איש מעשה, היא נכונה עד מאוד. יש רק לשאול מדוע מנסים שני הצדדים להשריש את הרעיון כי על הנער לוותר על אחת משאיפותיו. לא מצאנו בארץ כמעט מוסד אחד המקדש את השילוב הקדוש, שהוא אבן היסוד להשקפה הציונית-דתית, של תורה ועבודה. נראה כי כל מי שפונה למקצועות החול ולהיכל האקדמיה, מורד לכל הפחות לדרגת "בעל בית". תלמיד חכמים אמיתי, כך מטפטפים לנו בהשפעת השקפות זרות, הוא מי שממית עצמו באוהלה של תורה (ושוכחים שתורתנו, תורת חיים היא). מאידך גיסא, מי שמכניס את שגרת לימודו לאוניברסיטה, נתקל בחומת לעג בצורה.
המצב דורש שינוי. בין השאר, על ידי ניתוח מדוקדק של תפקיד מערכות החינוך שלנו, כולל מערך ישיבות ההסדר והמכינות.

יום ראשון, 25 בינואר 2004

היהפוך כושי עורו ?

רבים תמהים על אריאל שרון. כיצד הפך גדול המיישבים למפרק הזוי של מאחזים והמאיים הגדול על יישובי קבע. דומה כי בזיכרון הקולקטיבי של הימין, נשכחה העובדה שברזומה של שרון רשום גם: תשמ"ב הרס חבל ימית.
תאמרו, והלא מאז עשה אריק תשובה גמורה, שכן עשה תיקון לחטא והקים ישובים רבים ביש"ע. גם זכורים לטוב הסיורים שערך לכל דכפין (כמעט) ברכסים הניבטים בואכה שדה התעופה בן גוריון, שם הראה לאורחיו את הסיכון שבהפקרת השטח לידי המחבלים ותומכיהם. המותניים הצרות של המדינה זכו לחיבוק דוב מאריק.
והנה, לענ"ד שורש הטעות. נראה כי אריאל שרון, אלוף אריאל שרון בשבילכם, לא השתחרר מעולם מהבטלדרס. כל עולם המונחים שלו, כל דרכי החשיבה, כל התובנות מונחות על ידי המחשבה הצבאית המתמצת, (ותסלחו לי על הקיצור), בשטחים שולטים, צירים חיוניים, מרחבי תמרון וקרב ההכרעה.
אשר לכן אין לגבעות השומרון שום חשיבות מלבד נקודות שולטות המאפשרות תצפית על מעוזי האויב או על הצירים החיוניים לטובת האספקה לחזית או למוצבים הקדומניים.
כמפקד צבאי נמרץ ובעל חזון, דאג אריק למקם את כוחותיו תחת כל עץ רענן ועל כל גבעה נישאה ('רוצו אל הגבעות'). אולם זה אותו אריק שהתנגד ל'קו ברלב' ותמך בשיטת ההגנה הניידת. אין להתפלא אפוא על ראש הממשלה הקרבי שלנו שהוא ממהר לנייד את הכוחות (להעתיק כך הוא חושב שקוראים לזה באזרחות) מגבעה לגבעה על פי הצרכים הנהירים רק למפקד הבכיר בשטח, אשר על פיו יישק דבר. ברצותו מאריך וברצותו מקצר (קווי הגנה ואספקה כמובן). אולי בכלל כדאי להמציא 'ישוב על גלגלים' המנויד, התושבים עם בית הכנסת והמעון, מנקודה לנקודה.
אל נא תאשימו את אריק לבד. התבוננו נא בגלריית ה'לשעבר'ים המציפים את הפוליטיקה הישראלית: מופז, מתן וילנאי (בעל האספירציה לראשות העבודה), האחים יתום, בן אליעזר, אפי איתם, אריה אלדד (שלא תגידו שזו תופעה שמאלנית). ובעבר: יצחק רבין, רחבעם זאבי, משה דיין, חיים ברלב, מוטה גור (כולם ז"ל), אהוד ברק, רפאל איתן, עזר ויצמן, יצחק מרדכי, אמנון ליפקין (כולם יבלט"א). תקצר היריעה מפרט! הקוראים מוזמנים לעדכן הרשימה !
זו ממש אובססיה במדינה שלנו. בגלל המצב הביטחוני, הרבה חושבים שקרירה צבאית מזהירה היא הכנה משובחת לחיים הפוליטיים. זאת בעוד שהתיאוריה (קלאוזוביץ' הזכור לטוב), השכל והניסיון המקומי מלמדים אותנו כי הכשרתו של קצין בכיר במקצועות הלחימה והבסת האויב, לא זו בלבד שאין בה בכדי להפוך אותו למדינאי ומחוקק, אלא שמבין כל ההכנות לחיים הפוליטיים, זו כנראה הגרועה ביותר. סגנון העבודה בצבא (הירארכיה נוקשה) הוא שונה, צורת המחשבה הצבאית (תנועה, התקפה, הכרעה בכוח) איננה דומה לזו האזרחית. בנוסף יש לזכור כי הקצין אינו אלא המומחה של הממשלה לענייני צבא ופעולותיו נגזרות על ידי הדרג המדיני. הקצין הטוב מצניע ומדחיק את דעותיו המדיניות ומקדיש עצמו לביצוע ההוראות ככתבן וכרוחן.
אז מדברים על תקופת צינון. מקרה שרון מוכיח כי עשרות שנים בשירות הציבורי, אינן מספיקות בשביל לצנן את המנטליות הצבאית של הקצין המצטיין וה'מורעל'.
אריק, לא שינה דעתו הוא רק תיקן את פקודת הקרב בעקבות הנתונים בשטח. הוא לא הפך עורו, אבל אולי כדאי שילך.

(פורסם בהצופה)

יום שלישי, 13 בינואר 2004

כקליפת השום דבר

על הבנות של משפחת קלופהאוזן אפשר להגיד הרבה דברים, אבל עצלניות - הן לא. בפרוס החופש הגדול ארגנו נורית ורונית (יחד עם השכנה נירית צנענשוילי) קייטנה לילדי השכונה. כיד הדימיון הטובה עליהן הוכן דף פרסום שנועד למשוך את קהל היעד (הורים לילדים בני 5 וחודשיים) לקייטנת 'ניירות'.
היכן תולין ? בלוח המודעות שליד המכולת כמובן ! אבא קלופהאוזן התנדב לתלות שתי מודעות על הלוח כשהוא הולך לתפילת מעריב.
בבוקר עברה רונית ליד הלוח וראתה שהמודעה לא תלויה. כמובן שהטענות החלו מיד לעוף. אבא קלופהאוזן נשבע שתלה את המודעה בזמן שכולם חיכו לרב שיסיים את התפילה. אמא ק' פסקה שאין דבר קל מאשר לברר וכך צעדו כולם ללוח המודעות.
מול הלוח קימט אבא ק' את מצחו, הוא אמנם חגג לא מזמן 45, אבל לא יתכן שליל אמש היה רק חלום ! אולי בכלל הוא צריך להתפלל תשלומין ? את המבוכה פתרה כרגיל תושיתה של אמא ק'. מתחת למודעה ססגונית למכירת כובעים ('יום רביעי, בין 2000 ו 2200, אצל משפחת הומבורג, הקולקציה החדשה המדהימה במחירי מציאה החל מ 230 ש"ח') היא גילתה את המודעה של קייטנת הניירות של רונית ונורית.
המשבר במשפחה חלף, מודעה חדשה וגדולה יותר נתלתה מעל המודעה של הכובעים. ובא לציון גואל.
בערב, כבר לא היה זכר למודעה. נורית שכבר צפתה את המתרחש גילתה שמעל למודעה שלהן יש כבר מודעה חדשה ('מתארגנת נסיעה להילולה על קברו של רשכבה"ג הגה"צ האדמו"ר מפלביצקה זצוקלל"ה. תשלם סמלי, נא להרשם'). הפעם לא היתה לה מודעה נוספת אז בהחלטה של רגע - עשתה נורית את הבלתי יעשה - היא תלשה מעל הלוח את המודעה החדשה.
אבוי, זו הייתה טעות. יחד עם מודעת הנסיעה נתלשו גם מודעת הקיטנה, מודעת הכובעים וחצי תריסר מודעות שהיו מתחת. במקום נותרה מודעת בחירות בוהקת. מודעת בחירות בוודאי איננה רלוונטית יותר אמרה נורית לעצמה (היא טרם הגיעה לגיל שבו מבינים שכל מערכת בחירות היא בעצם שידור חוזר של קודמתה) ותלשה את המודעה.
שוב נתלשו תריסר שכבות של מודעות. נורית פינתה חלק מהקרעים של המודעות התלושות כדי לגלות מודעה של הוועד ('כל מי שנרשם לתוכנית של השכונה החדשה מתבקש לקחת טפסים אצל ציפי עד י"ג בניסן תשנ"ו').
אם כבר אז כבר, אמרה נורית (בינתיים הגיעה גם רונית) והחלה לתלוש עוד ועוד שכבות של מודעות, בור נפער בלוח המודעות כשנתגלו עוד ועוד מודעות מענינות (כמו הוראות פיקוד העורף למלחמת המפרץ  ב 91 או ההזמנה לשלום זכר של אחיהן הבכור)

ערמות הנייר ליד הלוח הלכו וטפחו עד שלבסוף נשאר הלוח נקי כביום יציאתו מבית החרושת. רק מודעה אחת נותרה דבוקה היטב ללוח: 

'מתארגנת קבוצה
להקמת ישוב בהרי יהודה 
ליד האלון הבודד, 
פרטים אצל חנן ויואל'