יום שני, 23 ביולי 2007

האבן זועקת מן הקיר

אני זוכר שפעם בעברי משום מה ברחבת הכותל, נקלעתי אל מאחורי קבוצת תיירים. המדריך, מצויד ברמקול נייד ובאנגלית רצוצה הסביר לתיירים הנפעמים שכאן מולם (קרי הכותל המערבי) הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים ושם למעלה (קרי הר הבית) המקום הקדוש ביותר למוסלמים.

יום שני, 2 ביולי 2007

יהודים בקריביים


‫(על הספר "בני האומה היהודית באזור הקאריבי : התיישבות יהודי ספרד ופורטוגל באיים הקאריביים ובגויאנות" / מרדכי ארבל (תרגום: דורון ליבנה). גפן : הקונגרס היהודי העולמי : הספריה הציונית, (תשס"ו 2005).

לא בדיוק טרק

נתבקשתי לפני זמן מה להעביר סדרת שעורים תמציתיים בנושא ההיסטוריה של עם ישראל. תוך כדי לימוד הגענו לגירוש ספרד ופורטוגל ודנו בפזורה הספרדית. אחרי שהסתיים השיעור שבו שוחחנו על הולנד ואנגליה, על תורכיה ואיטליה, על א"י וצפון אפריקה, נזכרתי בדרך הביתה שראיתי מאמר מעניין על קהילות יהודיות בדרום אמריקה בביטאון 'עתמול' (הקובע ברכה לעצמו). הלכתי לחפש ומצאתי מספר מאמרים מעניינים של ד"ר מרדכי ארבל. תהיתי אם יש איזה ספר מקיף בעניין והגעתי לגרסה  האנגלית לספרו של ד"ר מרדכי ארבל : The Jewish nation of the Caribbean :the Spanish-Portuguese Jewish settlements in the Carribean and the Guianas (שהוא בעצם תרגום מספרדית).
הופעת התרגום העברי היא הזדמנות נפלאה לכל חובב היסטוריה של העם היהודי להעשיר את ידיעותיו בקורותיה של יהדות קטנת ממדים אך מרתקת זו – הקהילה של היהודים באיים הקריביים ובגינאות (הנמצאות בצפונה של דרום אמריקה). הספר הוא בפורמט אלבומי מרהיב ומעוטר בצילומים רבים מאוספו הפרטי של המחבר.
מקורן של הקהילות היהודיות באזור הקריבי הוא באנוסי פורטוגל שעשו את הכל על מנת להימלט מאימת האינקוויזיציה הפורטוגלית שהוקמה  בשנת ה'ש"ז (1547). אחד היעדים היו המושבות הפורטוגזיות בדרום אמריקה. אולם האינקוויזיציה הגיעה לדרום אמריקה ושוב מצאו ה'נוצרים החדשים' את עצמם תחת איום. בשנת ה'ש"צ (1630) כבשו ההולנדים את אזור רסיפה שבברזיל, היהודים (מהם מהגרים מהולנד ומהם אנוסים ששבו ליהדות) נהנו אז מחופש דת. 24 שנים מאוחר יותר כובשים הפורטוגזים מחדש את האזור והיהודים התפזרו באזור (במושבות בריטיות והולנדיות). מחקרו של ד"ר ארבל דן בפזורה זו.
משקלם של היהודים באזור היה רב. המחבר מביא למשל את דבריו של כומר קתולי שכתב ממקומו בגייאנה הצרפתית בשנת  ה'תכ"ב (1662):
"כיוון שהיהודים מחזיקים בבתי המסחר העיקררים ובמיטב הסחורה, נבצר מהם לשמור את השבת ... ולכן עלה בידם לשנות את יום השקילה ... אשר היה גם יום השוק, ולקבעו ביום שישי..."[1]
עוד דוגמה היא העובדה שמביא המחבר שבעת כיבוש האי קאיין (Cayenne) בידי הבריטים נצטוו החיילים לקחת רק את היהודים ולהפקיר את האסירים הצרפתים, זאת מפני הצורך ביהודים לפתח את המושבות הבריטיות באזור[2].
הספר בנוי בעיקרו על סקירת הקהילות השונות. השמות מעוררים אסוציאציות של איים אקזוטיים מטיול של פוסט-צבא: מרטיניק, טובאגו, ברבדוס, סנט תומס, קורסאו, סורינאם ועוד. אזור ההתישבות האחרון שציינתי (סורינאם) הוא, לטעמי, אחד הפרקים המרתקים ביותר.

סורינאם

המאבק בין הבריטים וההולנדים הוליד תחרות עזה על היהודים. הללו, שהיו בעלי ידע בחקלאות האזור (בעיקר גידול קנה סוכר), נחשבו כנחוצים ביותר לצורך הפיתוח הכלכלי של המושבות, פיתוח שבהעדרו לא היה כל טעם בהתיישבות. המעצמות התחרו אפוא במתן זכויות יתר ליהודים.
בין השאר הקימו היהודים (סביב ה'תכ"ו - 1666) עיירה יהודית על גדות נהר סורינאם בשם Joods Drop (עיר היהודים) אותה הם כינו 'ירושלים על שפת הנהר'. לחלק מהמטעים באזור, שנודע בשם Jodensavanne, ניתנו שמות מקראים כגון: מחניים, גלגל, באר שבע, חברון, מוריה ועוד[3]. יהודי העיירה נהנו מחופש רב כפי שמעיד הציטוט שמביא המחבר מפי קצין הולנדי:
"לאנשים אלה יש במושבה זכויות וזכויות יתר ... אשר למיטב ידיעתי שום יהודי אינו מחזיק בהן בשום מקום אחר בעולם"
העיירה שגשגה במשך כ 150 שנה עד שבסופו של דבר, תחרות מצד מגדלי סלק סוכר ובעיות מקומיות הביאו לנטישת העיירה והמטעים. הבתים, ובהם בית הכנסת המפואר 'ברכה ושלום', נכבשו על ידי הג'ונגל[4].
נקודה מעניינת היא שאף אם אמנם לא עסקו היהודים בסחר עבדים, ממנו הודרו[5], הרי שהם העסיקו עבדים כושים כמקובל[6]. לרוב היה יחסם של היהודים לעבדיהם טוב מהמקובל. במאה ה 18 אף קמה בסורינאם קהילה של עבדים משוחררים וצאצאים של שפחות שהרו למעסיקיהם היהודים בשם 'דרכי ישרים'[7].

אחרית דבר

אין כל אפשרות לתמצת את הספר בשורות בודדות אלו, ניכר שהמחבר השקיע זמן רב באיסוף המידע, כולל ביקור באתרים המדוברים (המחבר כיהן כקונסול ושגריר ישראל בדרום אמריקה), איסוף שכיות חמדה, ראיונות עם אישים וצאצאי היהודים בני האזור ואפילו עסק בחשיפת שרידי הנוכחות היהודית בבתי כנסת ובתי קברות שחרבו.
 כיום הולכות הקהילות שבאזור הקריבי ונעלמות, אם לא נעלמו כבר, בשל התבוללות והגירה. המחבר מאשים את אימוץ הזרם הרפורמי ונטישת המסורת הספרדית-פורטוגזית המסורתית בתופעה זו ומבקש דרכים לשימור הקהילות. אולי ספר זה יסייע להגביר את ההתעניינות של יהדות העולם באזור. לו יהי.


[1] שם עמ' 23
[2] שם עמ' 34.
[3] שם עמ' 65.
[4] יש כיום ארגון המנסה לשקם ולשחזר את האזור. אתר הארגון הוא http://www.jodensavanne.sr.org/ .
[5] שם עמ' 264.
[6] שם עמ' 76
[7] שם עמ' 77.