ותיקי הגוש (בעצם לא צריך להיות כל כך ותיק) זוכרים את הכביש לגוש שעבר דרך בית לחם. כיום אף אחד לא היה נוסע דרך בית לחם, לא רק בגלל האיסור והסכנה, הזמן היקר שנחסך דרך כביש המנהרות היה מהווה שיקול מרכזי.
בתור 'עולה חדש' לגוש אני זוכר את הנסיעות הראשונות לגוש דרך המנהרות. את המחשבה על המרחק החדש בין הבית ובין מקום העבודה (שנשאר בירושלים) דחקנו לקרן זווית במוח. בכל זאת, תמיד הייתה תחושה שהגוש נמצא אישם בקצה העולם (קריית ארבע נמצאת בכלל אחרי הרי החושך...).
היום הדרך לירושלים נראית קצרה מתמיד. אומרים תפילת הדרך, שואלים את הטרמפיסטים להיכן הם צריכים להגיע, שומעים על הפקקים בשפלה ברדיו ו... הופ אנחנו במחסום המנהרות (הפקק שלעולם לא ידווח ברדיו).
בשנתיים האחרונות חלו הרבה שינויים בכביש מספר 60 (שמה הרשמי של הדרך לירושלים). מחסומים קמו ונעלמו, קטעים קורצפו, עקומות יושרו, עמודי תאורה קמו, הוכנה כניסה חדשה לאפרת (עד היום אני תוהה מדוע העתיקו את הכניסה 20 מטר צפונה תוך עבודות עפר אימתניות) ובהשוואה לשנה שעברה וקודמתה - יותר אנשים נוסעים בדרך (וגם יותר אוטובוסים מוזלים ומומלצים).
פעם חששנו מאבנים, אחר כך מיריות. יש לקוות כי ימים אפלים אלו מאחורנו. אבל ישנו מפגע אחד שהיה ונשאר - הנהגים הפרועים. אם בעבר יכולנו להאשים את הערבים בנהיגה חסרת אחראיות, הרי שכיום, בהעדר נהגים כאלו, אין לנו אלא להאשים את עצמנו. רובן של העברות שאני רואה כרוכות בעקיפה. יש העוקפים על קו לבן ומתפללים שלא יגיח שום רכב מעבר לסיבוב. אני מתפלל שאף אחד לא מנסה לעקוף את הרכב שבא ממול, כי עוד חטא נפוץ במקומותינו הוא לעקוף למרות שרכב בא ממול. ישנה הנחת יסוד שהרכב ממול ירד לשולים.
לא מזמן נסעתי לירושלים עם ידידי א'. לפתע הגיח מולנו אוטובוס בעקיפה. הפתרון שנהג האוטובוס ציפה לו היה כנראה שנרד הצידה אולם דא עקא ששולי הכביש לא היו ריקים. על השולים הילכו כמה מבני דודינו עם חמוריהם. הדילמה האם להרוג או להיהרג היתה אמורה להיפתר תוך שניה ורק פניה פראית של הנהג חזרה למסלולו, חסכה את מימוש הדילמה. נותר לי רק לתהות מה חשב הנהג הנעקף למראה האוטובוס החותך את מסלול נהיגתו (גם הוא לא יכול היה לרדת לשולים מאותה סיבה).
אני משער שכל אחד מהקוראים יכול להיזכר בפעם בה דהר על הכביש במהירות חוקית פלוס ונהג חסר סבלנות אותת לו או עקף אותו במהירות גבוהה עוד יותר, רק על מנת להגיע ראשון למחסום או להיעמד לידו ברמזור בגילה (כמובן שיתכן ואחד הקוראים הוא הוא הנהג העבריין, אבל גם הוא יכול לזהות את הסיטואציה - רק מהצד ההפוך).
בכל מקום אחר נמצאת משטרת התנועה לטפל בעבריינים אלו, אולם בגדת המערב הפרוע המשטרה עסוקה בדברים אחרים ו"המנהג כמנהג יהוא" (מלכים ב' ט' כ ע"ש). אולי כדאי לבקש שיותר ניידות תשוטטנה בכבישנו ואולי יותר פשוט לחנך את עצמנו. חסרות לנו צרות בדרכים ?
נסיעה טובה.
(ראו גם כאן)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה