שמחות - הצד השני של המטבע

רבות דנו באינפלציית החתונות בציבור שלנו. אין הכוונה לצערנו לאינפלציה במספר החתונות (נהפוך הוא) אלא ברמת ההוצאה ובאקסטרווגנטיות של החתונות במגזר.

אני רוצה להעלות כאן שתי השלכות שלא מרבים לדבר עליהן. 

הסלמת השמחות

אם חתונה היא הפקת ענק, אז בשביל לשמור על הפרופורציה, הופכות השמחות המינוריות יותר לגדולות ויוקרתיות יותר אף הן. שמחות של בר מצווה אינן עוד דרשה ותקרובת צנועה לקרובים ולחברים לכיתה, הנחגג בדירת המשפחה, או באולמון שבמרתף בית הכנסת השכונתי, יותר ויותר נמצא חגיגות בר/ת מצווה באולם או אכסניה עם פנסיון מלא לעשרות, אם לא מאות מוזמנים + אטרקציות שונות (דרשה זה כבר די פאסה, לא ?).

ואם בת מצווה כך, מה נלין על בריתות הנערכות ברוב עם (ועוד נעלבים על כל מי שלא לוקח שמרטף למען השמחה) ? בתקציב של עשרות דולרים למנה (אגב, למה עדין נוהגים לנקוב במחיר דולרי למנה באולם ? האומנם האולמות מייבאים את האוכל ישירות מחו"ל ? כולל חסה גוש-קטיף הגדלה בנגב..).

ולמי שחושב שכאן לפחות נעצרת מגמת האינפלציה מזומנת הפתעה. חסרות סיבות למסיבות ? הנה צצה ועלתה מסיבת האירוסין, אותו אירוע מינורי שבו נפגשים הורי החתן עם הורי הכלה (ולהפך) להכרות ראשונית ולדיון ראשוני בפרטים הטכניים – הופך לאירוע מכונן, מסיבה שאוי לו לקרוב שלא חש מקצווי הארץ לשמוח עם האוטוטו זוג צעיר.

ואיך שכחנו את היומולדת ?? אוי לה לסבתא שלא תיקח יום חופש ותרוץ (עם מלא הסל מתנות) ליום ההולדת של הנכד בן השנה במעון שבמאחז אי שם. ואם פעם היה איזה גבול בגיל שבו חוגגים ימי הולדת, גם כאן נפרצים הסכרים (ואין הכוונה לחובת בן הזוג לקנות מתנה לבן זוגו לעת יום הולדתו, כל עוד זה נשאר בחיק המשפחה).

יש לשער שבקצב הזה עוד נראה בזמן הקרוב מסיבות נוספות לאירועים נוספים.

ומנין הכסף ? מהמתנות של המוזמנים כמובן !!!   

מועקת המתנות

'כמה זה יעלה לי' מנסרת השאלה בראשו של מי שמקבל היום את המעטפה המעוצבת (גדולה יותר מהרגיל ולא לבנה כמובן). אני לא מדבר על מחיר הדלק או כרטיס הנסיעה לאירוע, גם לא על עלות השמרטף לאירוע לילי או אבדן יום הכנסה לאירוע ביום. השאלה היא בעיקר על המתנה. התפיסה המעוות שמשתרשת בציבור אומרת 'כגודל המנה – גודל המתנה'. בכך כופה כביכול בעל השמחה את העדפותיו התקציביות על אורחיו. כשהוא עושה רושם על האורחים, הוא בעצם רומז לרישום הסכום על ההמחאה. כי עליכם לדעת שאין זה מכובד להביא היום מתנה, אפיו אם צרפתם פתק החלפה. מזומן – זה מה שהולך.

וכמה יש לתת ? לפני שנדון בשאלה הזו נזכיר כמה עובדות על שוק העבודה והשכר במדינה (העובדות להלן לקוחות מאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - ). הכנסתו של משק בית של שכירים הנמצאים בעשירון השביעי (כלומר – 75% מהשגירים במשק משתכרים פחות ממשפחה זו) היא כ 11,500 ₪ לחודש. כל מי שמנהל משק בית יודע שאם נוריד מסכום זה את המשכנתא, מיסי העירייה, תשלומי תשתית (מים חשמל ועוד) וכן תשלומים עבור חינוך, נשאר עם פחות ממחצית הסכום. כל 100 ₪ מהווים כ 2% מההכנסה הפנויה.

על פי אתר 'כמה כסף' , אמור שכיר כזה לתת עמתנה בחתונה של בן משפחה רחוק סכום של 350 ₪  (7% מהשכר הפנוי) !! (כאמור אם נוסיף את הוצאות הדלק והשמרטף, נקבל כמעט 500 ₪ (תחשבו כמה תעלה לכם חתונתו של גיסכם האלגנטי ובעל הטעם היוקרתי...). בקיצור – סכומים דמיוניים ממש. מרוב חתונות (כן תרבנה) – אפשר לבוא לידי פשיטת רגל.

מהיכן הגיעו לסכומים הללו ? הכול נובע מהתפיסה שקודם כל חייב המוזמן ל'כסות' את הוצאות המנה שהוזמנה בעטיו. רק מעבר לכך מתחילה המתנה האמיתית... ומכיוון שכפי שראינו בסעיף הקודם יש אינפלציה באופי השמחות, ממילא יש אינפלציה בצפייה למתנה. הסלמה במיטבה.

מה לעשות ?

בידנו הדבר. כבעלי שמחה לא נכנע לטרנדים, נצמצם בהוצאות (מי על ידי קיצוץ ברשימת המוזמנים ומי בצמצום ההוצאה למוזמן ומי בשניהם כאחד). כמוזמנים נקנה מתנה המתאימה לכיסנו וליחסנו לבעל השמחה, לשמחות מיותרות פשוט לא נלך !

ואם אתם עשירים ? אשריכם. מכיוון שיש לכם היכולת והפרוטה שבכיסכם איננה נפגעת מהוצאה של כמה עשרות אלפים, הרי שהעצה הייעוצה היא אכן להוציא את הכסף לכבוד השמחה, אולם במקום לרכוש רבעי עופות בעולם הזה, תרכשו לכם זכויות בעולם הבא על ידי תרומה למי שבאמת קשה לו.

להתראות בשמחות !! 

(פורסם ב'כיפה')