לא לאומן

גילוי נאות: מאז יצאתי מרשות הורי לא יצאתי מהארץ, לא לשופינג בלונדון, לא לטרקים באנדים, לא לאשראם בהודו וק"ו לא לקבר באוקראינה.

גילוי נאות ב: גם אילו הייתה אומן בגליל - לא הייתי טורח לסור לשם, בודאי לא להתפלל.

אכן, לא זה המקום לפצוח בויכוח על המנהג להתפלל על קברי צדיקים (וכידוע רבים המערערים על העניין, אולם זה נכון גם בארץ ולא צריך להרחיק לארץ העמים בשביל להתנגד לכך). אולם על עלבונה של ארץ ישראל יש למחות ובתוקף.

האיסור לעזוב את ארץ ישראל הוא ברור. אמנם יש היתרים מהתרים שונים, מהם מצומצמים ומהם מקיפים. אולם כולם כשמם כן הם - היתרים בדיעבד. אין זו חומרה להישאר בארץ - אלא שורת הדין. מי שנוסע לחו"ל, מכל סיבה, מסתמך על היתר (ומעניין כמה מהמתירים לעצמם להסתמך על היתר כזה גם יתירו לעצמם לאכול, נאמר, ג'לטין מעצמות בע"ח בנימוק שיש מי שמתיר).

ובכל מקרה, גם של מי שנוסע לחו"ל ללמוד תורה, רוצה אני לקוות שרבותיו יתאמצו למנעו מכך (למשל על ידי מציאת מסגרת מתאימה בארץ) בדיוק כפי שהרופאים אמורים להתאמץ ולמצוא תקנה לחולים בארץ ולא לשלחם בקלות לגלות. האומנם מתאמצים אותם רבנים להניא את אותם רבים החפצים להשתטח על קברי חו"ל ? (אני כמובן לא יכול להמליץ על קברי א"י שבעיני אף הם אינם שקולים לתפילה בבתי מקדש מעט שלנו, ולרפואת הנפש הייתי מציע לימוד של 'שמונה פרקים' או 'על התשובה' ועוד, אולם בנידון דידן יעשה אותם הרבנים את הנראה להם לנכון ובלבד שיפעלו לעצור את המסעות המבזים הללו).

יתר על כן, כאשר נוסע אדם בודד להירפא בחו"ל מחמת שלא מצא מזור למחלתו בארץ - ניחא, אולם ככל שירבו הנוסעים הרי ברור שיגיע הרגע שבו יפעלו כוחות השוק או הממשלה על מנת שטרחת המסע תמנע מאזרחי המדינה והתרופה תמצא בארצנו. אף בעניין זה, יש לתהות כיצד יתכן שכה רבים הם אלו שאינם יכולים למצוא מזור לנפשם בארץ ואין מי שמנסה לפעול ?

 

ובנידון דידן יש לומר בצורה ברורה, פחות גרוע בעיני מי שנוסע לשופינג בלונדון ממי שנוסע לגלות באצטלה של משימה דתית. דווקא בשל היותי שייך למגזר הדתי, חורה לי העניין שכן יש מראית עין שהדבר בשם אותה אמונה כשלי ואין הדבר כן.

בשורה התחתונה, ראוי לכל הרועים הרוחניים לעשות את המירב על מנת להניא את צאן מרעיתם מלנסוע לחול (אשר על היציאה אליה אמר דוד המלך, גם צדיק למיטב ידיעתי: "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים:" ש"א כ"ו יט) ולנסות למצוא מזור לנפשם מבלי להיכנס להיתרים דחוקים.