צריך שידור ציבורי.
אי אפשר שכל כלי השידור יהיו בידי בעלי הון ואינטרסנטים שונים.
הבעיה היא שגם שידור ציבורי צריך 'בעל בית'. ומי זה יהיה ?
הממשלה ? גם לה יש אינטרס (לא בהכרח רע), אבל אם האינטרס הציבורי הוא לבקר את השלטון, האם יוכל השידור הציבורי לעשות זאת ?
הכנסת ? אותה בעיה.
אולי רשות עמצמאית למחצה. אבל אם לא היתה לנו עד כה 'רשות השידור' ? עובדה שזה לא מצליח.
חובבי הקפיטליזים יגידו שאין מה לעשות, רק מי שיש לו מה להרוויח (כסף) יצליח להרים שידורי רדיו וטלויזיה. אולם כאמור, בדיוק מזה אנחנו חוששים.
צריך לדעת. השידור הציבורי יעלה כסף. השידור הציבורי אמור לשדר דברים שאין להם ריטינג גבוה, אבל הם מחויבי המציאות. מה לעשות ותרבות (לא תרבות קלוקלת וירודה), ערכים (מי אמר ציונות ולא קיבל ?) אינם נהנים בימים אלו מריטניג גבוה. השידור הציבורי צריך להיות אמצעי לשנות מצב זה (יחד עם עוד פעולות שלטוניות רצויות, כמו תוכנית המורשת של ממשלת נתניהו השניה).
אולם כל המאזין לשידור הציבורי כיום יודע שמטרות אלו, למרות שהן רשומות בקווי היסוד של רשות השידור, אינן מיושמות כל כך. האוירה ה'פוסט'ית מצאה לה חיק חם ברוממה (מטה רשות השידור). כיצד מוודאים שרשות השידור החדשה תהיה מצד אחד עצמאית עד כדי נשכנות כשצריך, ומצד שני נאמנה למטרות העל של הציונות ?
המפתח ליעילות היא התחרות. איך מייצרים תחרות במערכת שלא הרווח עומד מול עיניה ? אולי אפשר להקים מספר 'רשות שידור' ולחייב את כולן לפעול לפי אותו סדר יום (אג'נדה בלעז) - מחדשות ואקטואליה ועד מוסיקה קלאסית, עברית וכללית, גם רדיו וגם טלויזיה. כל אזרח יוכל לבחור לאיזו מבין השלש ילכו כספי האגרה שלו. התקציב הממשלתי יחולק אף הוא לפי הריטינג בפועל. זהו רעיון ראשוני הדורש עיבוד, אבל אולי כך נוכל לקבל שידור ציבורי על רמה.
האזנה נעימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה