מספר הקדמות לפני שנתחיל.
- לשלוח ילד לחינוך החרדי זה מסוג הבחירות שאינן באות בחשבון, בדיוק כמו שלא שולחים ילד לחינוך הממלכתי הלא דתי. אין זה מקום להיכנס לדיון בבעיות היסודיות של ההשקפה החרדית וזה שהילד לא יגיע לסיירת היא הקלה שבהן. מוטב לא להשתעשע ברעיון זה.
- השמות 'בית ספר' או 'תלמוד תורה' הם שמות נרדפים שהשוני שנוצק בהם נועד ליצור איזו אבחנה לא הוגנת ולא נכונה. בכל מקרה, לא הקנקן עיקר – אלא מה שיש בו. אותו הדבר עם המושגים 'דתי' ו'תורני'. הכל מכבסה של מילים.
- הדרישה לתשלום הוא סוג של סלקציה מעודנת. המטרה היא לסנן את אלו שיש להם עניין בסיסי בחינוך דתי אבל לא מוכנים לשלם הרבה עבור זה. מדהים איך אלו שרוממות 'אף שעל' בארץ ישראל בגרונם, פועלים בשביל לוותר על שעלים רבים בעם ישראל.
לאן הולך הכסף שמשלמים הורים ? מדוע יש פערים כה גדולים במחיר שנדרשים לשלם הורים בעבור חינוך ילדיהם? אינני מתכוון לחוגי העשרה שאליהם נשלחים חלק מהילדים, אני מתכוון לשעות שהילדים נמצאים בבית הספר. הכסף שנגבה מההורים מיועד למספר מטרות (אני מתעלם ממי שרוצה להקים בית ספר שלא עומד בקריטריונים המינימאליים של משרד החינוך מבחינת בטיחות או תוכנית הלימודים):
- תוספת שעות לימוד. הורים רוצים שילדיהם ילמדו עוד שעות בבית הספר (ומבחינה כלכלית - אחת היא אם הכוונה לתגבור לימודי קודש או שפות, דווקא המקצועות ההומניסטיים הללו זולים יותר משעות מדעיות או שעות אומנות הדורשות לעיתים ציוד יקר).
- חלוקה לקבוצות קטנות (מתחת לתקן של משרד החינוך), זה יכול להיות למען הקטנת כיתות אם, הפרדה מגדרית, יצירת הקבצות או לימוד של תחום דעת לקבוצה מצומצמת של תלמידים.
- פרויקטים בית ספריים הדורשים הסעות או ציוד יקר ומיוחד, טיולים, השאלת ספרים ועוד (בתיכון נפגוש את הפנימייה – מוסד אנאכרוניסטי שהיה צריך לעבור מן העולם כבר מזמן).
- מימון תקורה של בית ספר קטן. כל בית ספר צריך מנהל, מזכירות, תחזוקה וכדו', ככל שבית הספר קטן יותר, המימון של משה"ח קטן יותר, אבל ההוצאה – בעינה עומדת.
הבה נבחן את הסעיפים לפי הסדר. אם אנחנו מצדיקים דרישה של ההורים לתוספת שעות לימוד או הקטנת כיתות – מדוע זה צריך להיות רק למקצועות קודש ? או רק בבתי ספר פרטיים למחצה ? הבעיה היא שתקציב המדינה מוגבל ואי אפשר לתת לכולם את מלוא תאוותם. הגענו אפוא למחוזות החינוך האפור והשחור. בלי להיכנס לסוגיה המוסרית, ברור שחינוך כזה ינתן רק לבעלי אמצעים ובנדיבותם אולי גם למספר (מוגבל) של חסרי אמצעים.
אפשר לדרוש שהמימון יהיה סקטוריאלי (ע"ע חרדים) אולם לשם כך דרוש לציונות הדתית כוח פוליטי שיהיה מוכן לעסוק גם בצדדים אלו. במציאות הקיימת יש אולי בכנסת נציגים רבים לסקטור הציוני הדתי (רק בליכוד יש חמישה !), אולם בפועל דווקא המפלגה המיניאטורית (3 ח"כים) המייצגת את האידיאולוגיה של הציונות הדתית, היא הנדרשת לרדת מאולימפוס האידיאה אל מדמנת הסקטור כשבסופו של דבר היא זו שתכונה בכינוי הגנאי 'מפלגה סקטוריאלית' בידי אלו שנעזרו בה אך מצביעים למפלגות אחרות שבהם הם באמת סקטור, אך סקטור זניח ושכוח.
גם אם הבית היהודי יגדל לתריסר מנדטים צריך לדעת שיש מחיר לתביעה סקטוריאלית ייחודית כזו (שוב, בהתעלם מהשיקול המוסרי ומהתפיסה הכלל-ישראלית של האידיאה הציונית-דתית) והוא הצורך לוותר במקום אחר. רוצה כסף למוסדות החינוך שלך ? תן גיבוי למהלכים מדיניים של ראש הממשלה. איך זה עובד ? תשאלו את גדולי התורה של 'יהדות התורה'....
את ריבוי הפרויקטים הבית ספריים צריך פשוט לעצור. עם כל הכבוד לחינוך באמצעות החושים, צוות בית הספר צריך להיות יצירתי דיו בשביל למצוא מקומות בסביבה הקרובה לבית הספר או לעשות שימוש בציוד פחות יקר. כשהפנקס (ההמחאות של ההורים) פתוח, היד (של ההנהלה) על ידית ההוצאות קלה יותר. את רוב הפנימיות יש פשוט לבטל.
אולם הרעה החולה והייחודית של החינוך הדתי היא אינפלציית המוסדות. מבתי ספר יסודיים ועוד יותר בחינוך התיכוני, ואפילו בזה העל תיכוני, רבים המתפרצים ומקימים לעצמם מוסד 'שונה', מוסד 'ייחודי', מוסד 'קטן ואינטימי' עם 'יחס אישי לכל תלמיד/ה' ועם תקוה שמישהו צריך לממן. בהקשר זה צריך לפנות לקברניטי הציבור שציוני דתי ולבקש מהם לעשות סדר בבלגן ! תחרות זה מצוין, אבל לא על חשבון ההורים.
מה לעשות ? לחזור לממ"ד. לדרוש מההנהגה של הציונות הדתית להעלות את הרמה של הממ"דים. לדאוג למורים יר"ש, לתוכנית לימודים עשירה (בהתאם לתקציב משה"ח), למזער את תשלומי ההורים. לדרוש מההורים לא כסף אלא התאמה חינוכית עם בית הספר. רוצים חינוך דתי לילד ? בבקשה, חינוך מתחיל בבית וזה צריך להיות תואם לבית הספר (שמנהל החמ"ד יוציא הוראות ברורות בעניין שלא נגיע חלילה למצב של 'מגמה חסידית'). יותר הגיוני לבקש מההורים להגיע ללימוד של פעם בחודש עם הילד בבית הספר מאשר לשלם עוד אלפי שקלים (ואם ההורים מעדיפים לראות 'כוכב נולד' או ללכת לשיעור הקבוע של הרב פלוני או לנקות פאנלים באותו זמן – שיחפשו בי"ס אחר).
לחזור לממ"ד, גם הילדים, גם ההורים, גם המורים, גם המנהיגים.
(תגובה למאמר ב'עולם קטן' - לא פורסם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה