האם רק בזכות הרמב"ם אנו עולים להר הבית ?

אי אפשר להתכחש למחלוקת בציבור הדתי בכל הקשור לעילה להר הבית. אלו מתירים למקומות ידועים ואלו אוסרים. לא היינו נדרשים לשאלה כי לכאורה יכול לעשות כל אדם כפי פסק רבותיו. אלא באמת השאלה איננה הלכתית כלל.

בהכללה גסה אפשר לומר הכל מסכימים שטמא מת (כפי שכולנו כיום) הנכנס לעזרה חייב כרת (יש דעה שסוברת שכיום אין חיוב כרת) ומעבר לחיל אסוור מדרבנן. מאידך מסכימים הכל שלשטח הרחבה שעד החיל אפשר להיכנס אחרי הכנות מסוימות (למרבה הצער כל המתחם קרוי 'הר הבית' מה שגורם בלבול לא קטן, הרחבה שטחה כ 135 דונם ואילו השטח האסור בכניסה גודלו כ 5 דונם בלבד).

אז מה באמת המחלוקת ? מה הסיבה לאסור את המותר? ישנן כמה סיבות הנזכרות בדברי האוסרים. אף אחת מהן איננה הלכתית וכולן טכניות או רעיוניות. הסיבה הראשונה היא טכנית – איננו יודעים היכן בדיוק עמד בית המקדש. זוהי עובדה נכונה ומחלוקת עזה ניטשת בין החכמים והחוקרים היכן בדיוק עמד הר הבית. אולם זו הצגה מטעה של הדיון שכן אנחנו מחפשים את השטח שבו בודאי לא היתה העזרה. לשאלה זו דווקא יש תשובות ברורות הרבה יותר. למעט דעות קיצוניות, יש הסכמה בין החוקרים על שטחים נרחבים בהר שבודאות אינם כלולים בשטח העזרה ולכן ניתן לעלות אליהם (אחרי ההכנות המתאימות). האוסרים לא מציגים הסבר מדוע אינם סומכים על המחקר הענף בתחום ומדוע הם נסמכים על מידע עתיק. לפיכך דבריהם חלשים יותר מאשר דברי המתירים.

נימוק שני הוא החשש מעליתם של יהודים ללא הכנות מתאימות ומכניסה לשטחים שבודאי אסור להכנס אליהם. דא עקא וכבר כיום עולים יהודים רבים ומחמת אי ידיעה נכנסים לאזור העזרה. אדרבא, תיטיב הרבנות הראשית לעשות לו היתה מציידת כל עולה בדף ובו הסבר על הדרך להתכונן לעליה, את ההתנהגות המתאימה ל'מורא מקדש' ומפה המתארת היכן מותר והיכן אסור לפסוע בהר.

נימוק נוסף מביע חשש מזילות העליה להר, אחרי שבחור אחד קידש את אשתו על ההר, כתב אחד המתנגדים שהוא חושש שלא יעבור זמן רב ולהר יעלו קבוצות לחגוג חאלקה או בר מצווה. זהו נימוק תמוה ביותר. מהרה נבנה בית מקדשנו ורבבות עם ישראל יעלו להקריב תודות ושלמים והמחזות מהם חושש המחבר יהיו חזון נפרץ, ואדרבא, לזה אנו מייחלים.

יש המתנגדים לעליה משום שהם רואים בה מעשה לאומי ולא דתי. הם חושדים שלא בקשת קרבת ה' היא המנחה את העולים להר וכל בקשתם היא לחזק את הריבונות היהודית בהר. אודה שההפרדה בין דת ולאום קשה בעיני. זוהי השקפה חילונית (שלא לומר נכרית) המנסה לטעון שהיהדות היא דת בלבד. לא כך היא דרכנו. בעיננו השגת ריבונות בא"י, קל וחומר בהר הבית, היא מעשה דתי. כך היה בדיוק בזמן העליה לארץ טרם המדינה. גם אז היו שסרבו, ומסרבים עד היום, לראות בעליה ובהקמת המדינה מעשה דתי.

אינני בא להכריע במחלוקת. למרות שדעתי ברורה וגם אלמלא עלה הרמב"ם להר הייתי תומך בעליה כיום. אבל אי אפשר באמת לבטל את עמדת המתנגדים לעליה להר. מי שרוצה לחשוש לעמדתם, טוב יעשה אם ימנע מלעלות. אולם גם בלהט הויכוח טוב לזכור שזהו ויכוח רעיוני והשקפתי ולאו דווקא הלכתי. 

(פורסם ב'כיפה')