סוגים של תשובה - עיון משווה

בפרק שני מהלכות תשובה אומר הרמב"ם :

"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד"

אף אנו נדון איפוא בתשובה לסוגיה כפי שהם באים לידי ביטוי אצל שני גדולי ישראל בדור האחרון, הראי"ה קוק זצ"ל, במאמרו 'אורות התשובה' (שנדפס בכמה מהדורות) והגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל בספר 'על התשובה' (שנערך בידי פנחס פלאי).

בפרק ראשון מ'אורות התשובה', מחלק הרב קוק את התשובה לשלשה סוגים:

א. התשובה הגופנית:

"העברות נגד התורה כמוהן, כעברות נגד הטבע, גוררות חולי ומכאובים, מהם גופניים ומהם נפשיים. החוטא, מתוך הכאב, נדחף לברר את מקור סבלו...:

אם נפשו עדיין לא נשחתה לגמרי, הרי החוש הזה של הישרות מדאיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב, והוא מזדרז לתקן את המעוות, עד אשר אם ירגיש כי נמחה חטאו"

ב. התשובה האמונית:

כאן המניע לתשובה הוא ההכרה בחוק התורה, בשכר ובעונש התלויים  בקיום ההלכה ובעבירה עליה. חובת הציות, הפחד מהעונש והתקווה לשכר, הם הדוחפים את האדם למעשה התשובה.

ג. התשובה השכלית:

זוהי, לדעת הרב קוק הדרגה העליונה של התשובה, כאן הגורם לתשובה הוא...:

"הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה"

לעומתו מחלק הרב סולוביצ'יק את סוגי התשובה לשניים, אולם ההקבלה לחלוקה של הרב קוק היא בולטת (לאו דווקא בעצם החלוקה, אלא כפי שנראה בהתייחסות אליה.

במאמר 'לעברך בברית ה' (בספר 'על התשובה') מעלה הרב סולוביצ'יק את הסתירה לכאורה בענין סדר התשובה בין דברי הרמב"ם בריש פרק א' מהלכות תשובה (חרטה וקבלה לעתיד) ובין דבריו בריש פרק ב' שם (קבלה לעתיד ואח"כ חרטה). בתירוצו מחלק הרב את התשובה לשני סוגים.

הסוג הראשון (לו מתכוון הרמב"ם בפרק א') הוא 'תשובת הרגש. החוטא נעשה פתאום מודע לצד המכוער של חטאו וזה מעורר בו בחילה, סלידה ובושה:

"...המפלצתיות הנוראה של החטא מופיעה לפני החוטא ומביאה אותו לידי חרטה. חרטה זו באה בעטיין של רגשות ולא של מחשבות, כאשר לשכל האדם כמעט ואין בה חלק" (עמ' 116)

הסוג השני הוא 'תשובת השכל'. לא הרגשת החטא מובילה את האדם לתשובה כי אם הכרת החטא. לא תחושת דחיה ממעשה החטא יש כאן כי אם ניתוח קר והגיוני של משמעות החטא והשפעותיו על נפש האדם:

"הרצון והשכל מתאחדים לנצח את הרגש, להתגבר על הדחף האמוציונלי המושך אותו ומשכר אותו בהוד קסמו של החטא ... אין כאן חרטה ספונטנית על מה שהיה, להפך - האתמול עדין מושך - אבל כנגדו עומדת ההחלטה האיתנה של השכל והרצון לקבלה על להבא .." (עמ' 121)

קל לראות את ההקבלה בין התשובה הטבעית של הרב קוק ובין תשובת הרגש של הרב סולוביצ'יק, בסוג השני ישנו שימוש באותו מושג - תשובה שכלית. אצל הרב סולוביצ'יק לא נמצא את סוג הבינים של הרב קוק לא נמצא אצל הרב סולוביצ'יק. לענ"ד ניתן לחלק תשובה זו לשני חלקים. אם התשובה באה מפחד עונש או מבקשת שכר, הרי זה קרוב לתשובה רגשית (לא לגמרי מפני שאין כאן רתיעה מהחטא עצמו, כי אם מתוצאותיו). אם היא באה מפאת ההכרה בחשיבות הציות לחוק התורה, הרי זה קרוב יותר לתשובה שכלית (גם כאן חסר קצת כי החוטא אינו מבין בהכרח את האלמנט המשחית שבעצם החטא).

אצל הרב קוק התשובה השכלית עומדת על המדרגה היותר גבוהה וממסקנת הרב סולוביצ'יק נובע שזוהי תשובה גמורה לדעת הרמב"ם (הרב סולוביצ'יק עצמו סובר שגם תשובה רגשית תשובה גמורה היא) שכן במקרה זה הבנת חוטא את מצבו היא עמוקה ואמיתית יותר, וממילא איכות מעשה התשובה מעולה יותר.

ניתן להראות קווי דמיון רבים ומגוונים בין מאמרי התשובה של שני ההוגים ולא התימרנו כלל להראות ולו מזעיר, תקוותנו שעוררנו בקורא את הרצון להמשיך לעסוק, הן בתשובה עצמה והן בדרכם בתשובה של הרב קוק והרב סולוביצ'יק (שני הספרים מצויים בספרית בית הכנסת).