הנחות יסוד
1. נקודת המוצא של התוכנית היא
ההשקפה הישראלית-ציונית ולפיה ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. האוכלוסייה האזרחית בארץ
ישראל כוללת תושבים שאינם שייכים לעם ישראל. הזכויות האזרחיות שמורות להם, אך
כעקרון, לשום אומה אחרת אין זכות לאומית על ארץ ישראל[1]. עקרון הצדק המושרש במסורת ישראל, לקחי
ההיסטוריה של העם היהודי והנורמות המקובלות בעולם המערבי אינם מצדיקים גירוש אנשים
פרטיים מבתיהם.
2. רצון טוב לשלום קיים כרגע רק בצד
הישראלי. בהעדר תנאים מינימליים של רצון טוב מהצד הערבי[2],
כל תוכנית תציע למעשה רק ליצור הפרדה בין הצדדים באופן שיאפשר (כך אנו מקווים)
יצירת תשתית רעיונית של שלום ושיתוף פעולה גם בצד השני. בתנאים של רצון טוב תהיה
העמדה הישראלית גמישה בהרבה בכל הנוגע לסידורי הביטחון, הסדרי התנועה ומידת
העצמאות של הישות הערבית ביש"ע.
3. תוכנית זו מבוססת על האינטרס
הישראלי ועליו בלבד. אין לנו שום יומרה לדאוג לאינטרסים של הערבים (אשר בודאי
יגיעו לשולחן המו"מ עם הצעות משלהם[3]).
האינטרס הישראלי כולל מרכיבים שונים: ציוניים-יהודים, ביטחוניים ואנושיים.
התוכנית – קווי יסוד
4. הפשרה ביש"ע תתבסס על
החלוקה ההגיונית: ישובים יהודיים יהיו בשלטון מדינת ישראל ויסופחו לה. ישובים
ערביים יהיו בשלטון ערבי (שעל מהותו
וזיקתו למדינות שבמרחב יתקיים מו"מ). כמו כן יושארו בשליטת ישראל צירי התנועה
בין הישובים היהודיים, אתרים בעלי עניין להיסטוריה היהודית, שטחי שמורות טבע,
שטחים הדרושים לביטחון ישראל ומאגרי המים של אקוויפר ההר[4].
5. שאר השטחים ביש"ע יחולקו
באופן שיאפשר רציפות טריטוריאלית מקסימאלית בין הישובים היהודיים לבין עצמם ולבין
הישובים בתוך הקו הירוק וכן בין הישובים
הערבים בינם לבין עצמם.
6. במקומות בהם יידרש מעבר של
יהודים וערבים דרך אותה נקודה, יתאפשר לערבים לסלול על חשבונם חיבור במנהרה מתחת
לצירי התנועה של היהודים[5].
בשלב זה לא יתאפשר מעבר בין יו"ש ואזח"ע דרך מדינת ישראל[6].
7. מידת עצמאות הישות הערבית
ביש"ע תהיה נתונה למו"מ בהתחשב במידת הרצון הטוב שהוזכר לעיל.
8. בהעדר נכונות למו"מ, תוכנית
זו ניתנת למימוש חד צדדי על בסיס גדר שתמוקם סביב הישובים הערביים והצירים המקשרים
בינם, יצירת גושי התיישבות ערביים תבוצע בהתאם ליכולת ולאינטרסים הישראלים.
בעיות לפתרון
9. בעיית הפליטים (ערבים ויהודים)
היא בעיה אזורית ועל כן פתרונה צריך להיעשות במסגרת אזורית. הכלל המנחה למו"מ
יהיה אחראיות הדדית לפי קרבה. הפליטים היהודים ייושבו בתוך מדינת ישראל ועל חשבונה
והפליטים הערבים ייושבו בתוך מדינות ערב ועל חשבונן.
10. סוגיית ירושלים היא למעשה סוגיית
הר הבית כי את שכונות העיר הערביות (למעט העיר העתיקה ושאר השכונות היושבות על
אתרים ארכיאולוגיים) אפשר, במגבלות האפשרי, לספח לישות הערבית. סוגיית הר הבית היא
סוגיה דתית ועל כן פתרונה צריך להיעשות במסגרת כלל אזורית במו"מ בין-דתי.
הכוון המוצע הוא חלוקת ההר באופן שהמסגד שבדרום ההר יימסר לשליטת מועצה דתית אסלאמית
והחלק הצפוני (מקום בית המקדש) יימסר לשליטת מועצה דתית יהודית. הריבונות תשמר בכל
מקרה בידי ישראל והמו"מ יקבע את הסדרי המעבר והסדרי השלטון.
[1] אנו מודעים לכך שהשקפה זו איננה מקובלת על
אויבנו אולם זוהי נקודת המבט שלנו ותוכנית השלום שלנו נועדה בראש ובראשונה לדאוג
לאינטרסים של מדינת ישראל.
[2] תנאים אלו כוללים למצער: קיום סיכול טרור עקבי
ורציף (במקום הדלת המסתובבת הנוכחית), חינוך לשלום ודו קיום (תחת תרבות הערצת
המתאבדים וההסתה הממסדית), נכונות לפשרה טריטוריאלית ביש"ע (חלף הדרישות
האבסורדיות לויתורים ישראלים בלבד).
[3] עד כה לא הביא הצד השני הצעות אלא רק סיסמאות
שתרגומן לשפת המעשה היתה דחייה מוחלטת של כל פשרה.
[4] אם תוכח השמירה על איכות המים ע"י הצד
השני אפשר להגמיש בנקודה זו.
[5] כעקרון נראה כי אפשר בקלות יחסית לחבר את גושי
ההתיישבות הערבית (גוש חברון, גוש בית לחם, גוש ראמאללה וגוש שכם-ג'נין) בציר חדש
שיסלל מזרחית לציר 60.
[6] בעתיד יתאפשר מעבר אנשים וסחורות בין
יו"ש ואזח"ע באמצעות מסילת ברזל בלבד. המסילה תסלל בתוך חריץ בקרקע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה