יום שישי, 1 בפברואר 2002

בין כוונה למעשה


(בעקבות הראיון עם חביבה נר-דוד, 'הארץ' י"ג בטבת).
נפתח ב'שבח' אכסניה. חלילה לנו מלחשוד בעיתון 'הארץ' שהגדלת תורה והאדרתה היא בין מטרותיו. 'חשיפה' של אישה הלומדת הלכה, לא נעשית על מנת להציף עניין דתי, אלא מטרתו ניגוח.

מצד שני, אל לנו לחשוד בכשרים ואין לנו אלא להניח כי המרואיינת נפלה בפח מתוך כוונה טובה (וידוע איזו דרך מרוצפת בכוונות טובות). אולי סברה כי הראיון יעורר מודעות בקרב אנשים משכילים הקרובים לעניין הפמיניזם הדתי ולא חששה לקוראים הקרובים לפמיניזם האנטי-דתי או סתם אנטי דתיים. משום מה נראה כי שיקול כזה הוא מוטעה (ובהמשך נרחיב אודות הנזק). למרבה הצער יש לומר כי יציאה כזאת בתקשורת יש בה הרבה משום 'יוהרא'.
מניסיון העבר את עיקר הנזק תספוג המרואיינת עצמה. לכשתגלה שמצד אחד, בשביל הפמיניזם המיליטנטי האנטי-דתי, אין היא אלא איל נגח לקרקר בו למצער את הממסד הרבני, ולמעשה את התורה כולה, אולי תצטער. אבל באותו זמן היא 'תסומן' בממסד הדתי ובחברה הדתית בכלל (כולל מרכיבה הפמיניסטי) כ'עושת צרות', כ'רפורמית' (ולא תעזורנה לה ההכחשות). ה'פסק'ים שפורסמו בשמה בכתבה, לא יוסיפו לה, בלשון המעטה, נקודות זכות. לא רק בגלל התוכן, אלא גם בגלל הדרך (היכן ראיתן רב של ממש המפרסם ככה פסקים מתוך השרוול בצהובון כללי ?).
אולם עיקר הנזק יגרם, לענ"ד, דווקא לעניין הפמיניסטי הדתי. כבר בכתבה נאמר שאין היא האישה היחידה הלומדת הלכה באופן נמרץ. מסגרות ללימוד תורה לנשים, באופן אינטנסיבי, כבר קיימים בארץ מזה זמן רב. אינני מדבר רק על תוכניות לצעירות אחרי/לפני/במשך שירות לאומי וצבא (כדוגמת מדרשת לינדנבאום, הקיבוץ הדתי, הרובע, נשמת ועוד רבות) אלא על תוכניות שאי אפשר לתת להן שם אחר זולת 'כולל לנשים'. יש כבר נשים שקיבלו רשות לפסוק לרבים ורק מחמת עינא בישא קוראים להן 'יועצות הלכתיות'. ומה חידשה הכתבה ב'הארץ' ? קשה מאד להתאפק ולא להכתים את המרואיינת בלפחות 'אבק יוהרא' ("אם אני לא אלמד להיות רבנית, אף אחת אחרת לא תעשה זאת במקומי" ?????). רק מחמת 'הווי דן כל אדם וגו' לא נעשה כן ונתלה זאת בחוסר ידיעה שלה או במגמתיות של המראיינת.
עיקר ההישגים בתחום מעמד האישה ביהדות שומרת המצוות הושגו הרחק מהתקשורת ומבג"צ (למשל מעמד הטוענות הרבניות, לקח זמן והרבה, אבל כיום אין פוצה פה ומצפצף). זה היה אולי לאט, אבל זה היה בטוח. כל פרסום גורם לממסד ולחברה להצטפד כקיפוד במגננה מפני 'מתקפה רפורמית' ומאמצים שקטים עלולים לרדת לטמיון.
נאמר כבר 'חכמים ! היזהרו בדבריכם'. כל מי שיש לה שאיפה להיות תלמידת חכמים צריכה כנראה, כתיקון ראשון, להכיל משפט זה גם על חכמות.

נספחים
נספח א נשות הכותל (עמדה אישית)
אכן היה מי שהגה את הרעיון 'הגאוני' לדון כל מי שתניח תפילין בכותל לשבע שנות מאסר. קשה לחשוב על אווילות גדולה מזו. המחשבה על שוטרת גוררת אישה עטורה בתפילין בציצת ראשה לניידת, צריך להעביר  צמרמורת בגו כל יהודי.
אין זה אומר שהרעיון להניח תפילין דווקא בכותל, או לצורך העניין בעזרת הנשים בכל בית כנסת, יש בו 'בינה יתרה' (העניין המשפטי כבר נתברר בדיונים על גבי 'תחומין' ע"ש).
המניע איננו יכול להיות הלכתי כלל. שכן לכל הדעות אין שכר הנחת תפילין בכותל עולה על שכרה בכל מקום אחר (גם לא לגברים). ההתרגשות האוחזת באדם המתפלל דווקא בכותל היא בראש ובראשונה סובייקטיבית (ואישית אינני חש התרגשות כזו). אובייקטיבית, היא איננה תלויה דווקא בתפילין שעל ראשו וזרועו. הרי יכול אדם להתפלל מנחה בכותל.
אבל תינח עניין זה שיסודו, כאמור, בהרגשה אישית. גם נניח לקושיה העצומה לפיה אדם מניח מצוות שהוא חייב בהן ובורר לו מצוות רשות. עיקר תמיהתי וכעסי מופנה לעניין ערבוב התקשורת. ממתי הולך אדם לתפילה בלוית כתב עיתון ? גם צילום מתפללים, אפילו בעת שמחה, הוא ענין שראוי היה להימנע ממנו. תפילה היא עניין שבין האדם (פרט או ציבור) לקונו ולא לעיתונו.
לכן, אם ישאלו אותי, אין דעתי נוחה.
נספח ב' טבילת פנויות
מזלה של המרואיינת הוא שהיא אישה. לו הייתה פרח רבנות גבר, זה היה סותם את הגולל על הסמיכה. יש להניח שכל רב שהיה מתיר טבילה לפנויה היה מושלך ממדרגות הרבנות על אתר. אין זה המקום לפרט בתחום שהצנעה יפה לו מחד אבל החטטנות של הציבור רבה בו מאידך (כי אין מקדם מכירות טוב יותר מהתערובת מין ודתים, תשאלו את יוכי ברנדס, נעמי רגן, יאיר שלג ועוד).
כל מי שמסתקרן מדוע לא להתיר איסור דרבנן על מנת למנוע איסור דאורייתא מוזמן לעיין ב'עקדת יצחק' שער כ' (מובא בשו"ת 'יביע אומר' חלק א' סימן ל' אות טו) ובשו"ת הריב"ש סימן תכ"ה (מובא בב"י יו"ד סימן קפג).

אין תגובות: