רבים תמהים על אריאל שרון. כיצד הפך גדול המיישבים למפרק הזוי של מאחזים והמאיים הגדול על יישובי קבע. דומה כי בזיכרון הקולקטיבי של הימין, נשכחה העובדה שברזומה של שרון רשום גם: תשמ"ב הרס חבל ימית.
תאמרו, והלא מאז עשה אריק תשובה גמורה, שכן עשה תיקון לחטא והקים ישובים רבים ביש"ע. גם זכורים לטוב הסיורים שערך לכל דכפין (כמעט) ברכסים הניבטים בואכה שדה התעופה בן גוריון, שם הראה לאורחיו את הסיכון שבהפקרת השטח לידי המחבלים ותומכיהם. המותניים הצרות של המדינה זכו לחיבוק דוב מאריק.
והנה, לענ"ד שורש הטעות. נראה כי אריאל שרון, אלוף אריאל שרון בשבילכם, לא השתחרר מעולם מהבטלדרס. כל עולם המונחים שלו, כל דרכי החשיבה, כל התובנות מונחות על ידי המחשבה הצבאית המתמצת, (ותסלחו לי על הקיצור), בשטחים שולטים, צירים חיוניים, מרחבי תמרון וקרב ההכרעה.
אשר לכן אין לגבעות השומרון שום חשיבות מלבד נקודות שולטות המאפשרות תצפית על מעוזי האויב או על הצירים החיוניים לטובת האספקה לחזית או למוצבים הקדומניים.
כמפקד צבאי נמרץ ובעל חזון, דאג אריק למקם את כוחותיו תחת כל עץ רענן ועל כל גבעה נישאה ('רוצו אל הגבעות'). אולם זה אותו אריק שהתנגד ל'קו ברלב' ותמך בשיטת ההגנה הניידת. אין להתפלא אפוא על ראש הממשלה הקרבי שלנו שהוא ממהר לנייד את הכוחות (להעתיק כך הוא חושב שקוראים לזה באזרחות) מגבעה לגבעה על פי הצרכים הנהירים רק למפקד הבכיר בשטח, אשר על פיו יישק דבר. ברצותו מאריך וברצותו מקצר (קווי הגנה ואספקה כמובן). אולי בכלל כדאי להמציא 'ישוב על גלגלים' המנויד, התושבים עם בית הכנסת והמעון, מנקודה לנקודה.
אל נא תאשימו את אריק לבד. התבוננו נא בגלריית ה'לשעבר'ים המציפים את הפוליטיקה הישראלית: מופז, מתן וילנאי (בעל האספירציה לראשות העבודה), האחים יתום, בן אליעזר, אפי איתם, אריה אלדד (שלא תגידו שזו תופעה שמאלנית). ובעבר: יצחק רבין, רחבעם זאבי, משה דיין, חיים ברלב, מוטה גור (כולם ז"ל), אהוד ברק, רפאל איתן, עזר ויצמן, יצחק מרדכי, אמנון ליפקין (כולם יבלט"א). תקצר היריעה מפרט! הקוראים מוזמנים לעדכן הרשימה !
זו ממש אובססיה במדינה שלנו. בגלל המצב הביטחוני, הרבה חושבים שקרירה צבאית מזהירה היא הכנה משובחת לחיים הפוליטיים. זאת בעוד שהתיאוריה (קלאוזוביץ' הזכור לטוב), השכל והניסיון המקומי מלמדים אותנו כי הכשרתו של קצין בכיר במקצועות הלחימה והבסת האויב, לא זו בלבד שאין בה בכדי להפוך אותו למדינאי ומחוקק, אלא שמבין כל ההכנות לחיים הפוליטיים, זו כנראה הגרועה ביותר. סגנון העבודה בצבא (הירארכיה נוקשה) הוא שונה, צורת המחשבה הצבאית (תנועה, התקפה, הכרעה בכוח) איננה דומה לזו האזרחית. בנוסף יש לזכור כי הקצין אינו אלא המומחה של הממשלה לענייני צבא ופעולותיו נגזרות על ידי הדרג המדיני. הקצין הטוב מצניע ומדחיק את דעותיו המדיניות ומקדיש עצמו לביצוע ההוראות ככתבן וכרוחן.
אז מדברים על תקופת צינון. מקרה שרון מוכיח כי עשרות שנים בשירות הציבורי, אינן מספיקות בשביל לצנן את המנטליות הצבאית של הקצין המצטיין וה'מורעל'.
אריק, לא שינה דעתו הוא רק תיקן את פקודת הקרב בעקבות הנתונים בשטח. הוא לא הפך עורו, אבל אולי כדאי שילך.
(פורסם בהצופה)
תאמרו, והלא מאז עשה אריק תשובה גמורה, שכן עשה תיקון לחטא והקים ישובים רבים ביש"ע. גם זכורים לטוב הסיורים שערך לכל דכפין (כמעט) ברכסים הניבטים בואכה שדה התעופה בן גוריון, שם הראה לאורחיו את הסיכון שבהפקרת השטח לידי המחבלים ותומכיהם. המותניים הצרות של המדינה זכו לחיבוק דוב מאריק.
והנה, לענ"ד שורש הטעות. נראה כי אריאל שרון, אלוף אריאל שרון בשבילכם, לא השתחרר מעולם מהבטלדרס. כל עולם המונחים שלו, כל דרכי החשיבה, כל התובנות מונחות על ידי המחשבה הצבאית המתמצת, (ותסלחו לי על הקיצור), בשטחים שולטים, צירים חיוניים, מרחבי תמרון וקרב ההכרעה.
אשר לכן אין לגבעות השומרון שום חשיבות מלבד נקודות שולטות המאפשרות תצפית על מעוזי האויב או על הצירים החיוניים לטובת האספקה לחזית או למוצבים הקדומניים.
כמפקד צבאי נמרץ ובעל חזון, דאג אריק למקם את כוחותיו תחת כל עץ רענן ועל כל גבעה נישאה ('רוצו אל הגבעות'). אולם זה אותו אריק שהתנגד ל'קו ברלב' ותמך בשיטת ההגנה הניידת. אין להתפלא אפוא על ראש הממשלה הקרבי שלנו שהוא ממהר לנייד את הכוחות (להעתיק כך הוא חושב שקוראים לזה באזרחות) מגבעה לגבעה על פי הצרכים הנהירים רק למפקד הבכיר בשטח, אשר על פיו יישק דבר. ברצותו מאריך וברצותו מקצר (קווי הגנה ואספקה כמובן). אולי בכלל כדאי להמציא 'ישוב על גלגלים' המנויד, התושבים עם בית הכנסת והמעון, מנקודה לנקודה.
אל נא תאשימו את אריק לבד. התבוננו נא בגלריית ה'לשעבר'ים המציפים את הפוליטיקה הישראלית: מופז, מתן וילנאי (בעל האספירציה לראשות העבודה), האחים יתום, בן אליעזר, אפי איתם, אריה אלדד (שלא תגידו שזו תופעה שמאלנית). ובעבר: יצחק רבין, רחבעם זאבי, משה דיין, חיים ברלב, מוטה גור (כולם ז"ל), אהוד ברק, רפאל איתן, עזר ויצמן, יצחק מרדכי, אמנון ליפקין (כולם יבלט"א). תקצר היריעה מפרט! הקוראים מוזמנים לעדכן הרשימה !
זו ממש אובססיה במדינה שלנו. בגלל המצב הביטחוני, הרבה חושבים שקרירה צבאית מזהירה היא הכנה משובחת לחיים הפוליטיים. זאת בעוד שהתיאוריה (קלאוזוביץ' הזכור לטוב), השכל והניסיון המקומי מלמדים אותנו כי הכשרתו של קצין בכיר במקצועות הלחימה והבסת האויב, לא זו בלבד שאין בה בכדי להפוך אותו למדינאי ומחוקק, אלא שמבין כל ההכנות לחיים הפוליטיים, זו כנראה הגרועה ביותר. סגנון העבודה בצבא (הירארכיה נוקשה) הוא שונה, צורת המחשבה הצבאית (תנועה, התקפה, הכרעה בכוח) איננה דומה לזו האזרחית. בנוסף יש לזכור כי הקצין אינו אלא המומחה של הממשלה לענייני צבא ופעולותיו נגזרות על ידי הדרג המדיני. הקצין הטוב מצניע ומדחיק את דעותיו המדיניות ומקדיש עצמו לביצוע ההוראות ככתבן וכרוחן.
אז מדברים על תקופת צינון. מקרה שרון מוכיח כי עשרות שנים בשירות הציבורי, אינן מספיקות בשביל לצנן את המנטליות הצבאית של הקצין המצטיין וה'מורעל'.
אריק, לא שינה דעתו הוא רק תיקן את פקודת הקרב בעקבות הנתונים בשטח. הוא לא הפך עורו, אבל אולי כדאי שילך.
(פורסם בהצופה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה