אצלי הכל מתוכנן, יש דברים שאסור להשאיר ליד המקרה. הדבר שהכי חשוב לי לתכנן זה את המשפחה שלי. אני לא רוצה למצוא את עצמי בגיל 50 עם 12 ילדים! לכן החלטתי להקשיב לכל המומחים ולתכנן את הכל בצורה הכי מדוקדקת.
אמיתי נחום (אמיתי כי אני אוהבת, נחום על שם סבא שליט"א שבינתיים ילך לעולמו), הבן הראשון יוולד לי בט"ז במרחשוון תש"ע. בהתחלה חשבתי ללדת בתשרי, אבל אני חוששת שיום ההולדת יבלע בין החגים. לכן מרחשוון זה הכי טוב. זה גם יוצא ביום שלישי שזה יהיה היום החופשי של בעלי. חוסך בלגנים. למען האמת לי אישית היה עדיף שתיוולד בת, אבל בעלי רוצה בן, אז שיהיה.
אני אפצה את עצמי בי"ג בטבת תשע"ג. אז תיוולד לנו חפציבה. המומחים אומרים שזה הפרש טוב בין שני ילדים. לא טוב שני ימי הולדת באותו חודש אז עברתי לחודש טבת. רק יום שלישי נשאר. אני כבר שלחתי לרב שלנו שאלה לגבי צום עשירי בטבת של אותה שנה. אני יודעת שאני פטורה, אבל שיהיה. תמיד טוב לקבל חוות דעת שניה.
אודי, החמוד השלישי יוולד בפורים קטן תשע"ו. ממש מצוין השנה המעוברת הזו. ככה יש אדר א' בלי חגים! התלבטתי אם לדת בן או בת, אבל בגלל שאז בדיוק אסיים את התואר השני במתמטיקה בהצטיינות, החלטתי ללכת על סדרה מסודרת. פעם בן ופעם בת.
אחר כך אני אהיה בדילמה. מצד אחד אני כבר לא צעירה, מצד שני אני כבר אהיה סחוטה. מצד שלישי, אני לא רוצה שנועה תיוולד סמוך מדי לבר המצווה של אמיתי (כבר דיברתי עם בן דודי שיתחיל ללמד אותו את פרשת וירא, פרשה ארוכה נורא, הייתי צריכה לקחת את זה בחשבון, אבל מאוחר מדי, אם אני אשנה עכשיו את התכנון זה יעשה לי בלגן בחיים). אז אני מחליטה - ט"ו בתמוז תש"פ. עשיתי לעצמי הנחה !אבל זהו. עכשיו הפסקה עד הבר מצווה...
מגוחך? בודאי. כל מי שחי בעולם הזה מבין שתכנון כזה ומשפחה - לא הולך יחד.
לא רק הטווח הארוך, אלא אינסוף המשתנים והבלת"מים שהחיים מפילים עלינו. לא
צריך להגיע לבעיות פוריות (והן לא כל כך נדירות כמו שידוע), אבל מי יודע
עכשיו איך תרגיש היולדת אחרי הלידה, מה יהיה מצבה הפיזי? מצבה הנפשי? מה
יהיה המצב הכלכלי של הזוג? שלא לדבר על הזוגיות עצמה הדורשת תחזוקה. והבעל,
היכן הוא בתכנון?
אבל מה עם תכנון ב'גדול'. לא ברמה מגוחכת של תאריכים, אבל דומה שמקובל שאנשים מדברים על גדול המשפחה הרצוי להם. כזה בערך, רק בשביל לתת מגמה ונקודת התיחסות בחיים.
אולם במבט מפוכח, במה זה שונה? האם המשתנים דלעיל אינם רלוונטיים גם
כשמדובר בתחזית כללית יותר? האם לכך הכוונה ב'תכנון משפחה'? ואולי בעצם
המושג הזה לא שייך לעולמה של המשפחה היהודית?
הבה לא נסחף. ההבדל שבין התכנון מופרך ובין תכנון מחובר למציאות הוא הטווח.
התכנון שניתן (וצריך) לקבלו הוא, למרבה האירוניה, תכנון כאן ועכשיו. כל
פעם, צריך הזוג לקבל החלטה לגבי הילד הבא ותו לא. ההחלטה צריכה להיות לגבי
אותו זמן (כלומר האם למנוע עכשיו הריון או לא) ונקודת זמן לבחינה מחדש של
מערכת השיקולים.
השיקולים שיש לקחת בחשבון לצורך ההחלטה הם רבים ומגוונים (לא לפי סדר חשיבות): מצב משפחתי, מצב נפשי, מצב פיסי, יכולת כלכלית ועוד. זוהי החלטה לא פשוטה, יש לה השלכות הלכתיות ויש צורך להיוועץ במורה הוראה בעניין. אין להתפלא אם זוגות יבחרו להתייעץ בעוד גורמים חיצוניים. החלטה זו מטיבה היא אישית ואין מקום להוראה גורפת. צריך גם להיות מודע לסדר העדיפות. האם חוסר יכולת להחליף את הרכב הוא 'קושי כלכלי'? האם העייפות הכרונית נובעת מהילדים או מהרגלי גלישה עד 2 בבוקר? תמיד טוב לקבל חוות דעת ממישהו שיש לו ראיה רחבה יותר ואין לו את הנגיעות האישיות שיש לרובנו.
אולם אם התכנון לטווח ארוך הוא מופרך מעיקרו, מדוע צריך להיות לנו אכפת מכך שאנשים מדברים על כך? ממילא קיימא לן 'רבות מחשבות בלב איש'? הבעיה קיימת כאשר מתברר לאדם שהוא 'עומד ביעד' שקבע לעצמו בנעוריו. עלול להתברר שזוג צעיר שימן כבר V על מספר הילדים שרצה ואז, למרות שאין שום מניעה נפשית, גופנית, כלכלית או אחרת, הזוג יפסיק להביא ילדים לעולם בשל.... בשל מה? בשל תפיסת המשפחה כיחידת ייצור שאמורה לעמוד במכסות?
יש אפוא לדחות את אורח המחשבה המדבר על תכנון משפחה ארוך טווח. תכנון כזה
מושפע מאופנות (לטוב ולרע) ומשיקולים זרים, וכאמור איננו רציונאלי כלל. הבה
נסתפק בתכנון קצר טווח, כאן ועכשיו, וה' - הטוב בעיניו יעשה.
(פורסם ב'כיפה')
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה