לדרכה של המפלגה של הציונות הדתית

אפשר לחלק בצורה די גסה את המפלגות הפוליטיות לשלשה סוגים:
א. מפלגות סקטוריאליות.
ב. מפלגות נישה.
ג. מפלגות שלטון.

בסוג הראשון נמצא מפלגה שכל ענינה הוא לשמור על האינטרסים של קבוצת אוכלוסיה מוגדרת. זו יכולה להיות קבוצת מיעוט לאומית (כמו למשל המפלגות הערביות או מפלגות עולים), או קבוצה דתית (כמו המפלגות החרדיות). ברור שגם מפלגה סקטוריאלית תגלה עניין בנושאים לאומיים או חברתיים נוספים, אולם זה יהיה תמיד כסרח עודף או כהתעניינות אישית של ח"כ מאותה מפלגה.

מפלגות הנישה אף הן שומרות על אינטרס מוגדר, אולם הפעם זהו אינטרס רעיוני. התופעה היותר מקובלת כשרוצים להגן על אינטרס שכזה היא הקמת לובי, אולם לעיתים מדובר ברעיון גדול ובסיסי. כך מוצאים אנו את המפלגה הירוקה בארצות העולם וגם בארץ. רעיון חשוב אחר שזוכה בארץ למפלגת נישה היא ארץ ישראל שבנוסף להיותה על סדר יומן של מספר מפלגות, היותה נושא של הלובי הגדול ביותר בכנסת, היא גם הרעיון הבסיסי והדבק המאחד של מפלגות 'האיחוד הלאומי'. אין להתפלא על מיעוט מפלגות הנישה. הצלחתה של מפלגת נישה מביאה לרוב לבליעת הרעיון על ידי אחת (או יותר) ממפלגות השלטון.

אולם המפלגות המרכזיות בכל מדינה הינן מפלגות השלטון. אין הכוונה למפלגות הנמצאות דווקא בשלטון ברגע מסוים, אלאל למפלגות שהאידיאולוגיה שלהן חובקת את כל רוחב הפעילות הפוליטית, ממדיניות חוץ ובטחון, עבור במדיניות כלכלה ורווחה וכלה במדיניות חינוך ותרבות. הכל. בארץ ישנן באופן מסורתי (אם אפשר לבנות מסורת ב60 וקצת שנים) שני סוגים של מפלגות כאלו:

1.  מפלגות זרם העובדים. מפלגות בעלות השקפת עולם סוציאליסטית, נוטות לקוסמופוליטיות (ומכאן נטייה לשמאל המדיני) – מפועלי ציון, עבור דרך מפא"י, מפ"ם, המערך ועד מפלגת העבודה.
2. מפלגות אזרחים בורגניות. מפלגות בעלות השקפת עולם ליברלית הנוטה לקפיטליזם וללאומיות – מחרות והפרוגרסיבים, עבור בליברלים, ד"ש וכלה בליכוד.

 היכן אמורה להתמקם המפלגה הציונית דתית במארג זה. היכן היא התמקמה בעבר ?

הציונות הדתית נעה בין שני מוקדים – המוקד הסקטוריאלי והמוקד האידיאולוגי. הציונות הדתית היא סוג של סקטור. אמנם מידת המובחנות שלו והצרכים שלו אינם כה ייחודיים (כמו של הסקטור החרדי או הערבי) שכן בני המגזר משולבים במערכות החיים במדינה בהיבטים רבים. הנקודה הסקטוריאלית המרכזית היא עניין החינוך (נקודה נוספת היא שירותי דת כסיוע למקוואות, בתי כנסת וכדו'). הניסיון מלמד שצורך סקטוריאלי זה אינו מטופל היטב על ידי מפלגות לא סקטוריאליות ואפילו שדולה בכנסת איננה כה יעילה.

למרות זאת יש המטילים ספק (ובצדק) בנחיצות של מפלגה ציונית דתית סקטוריאלית. ואכן ישנם רבים שרואים בציונות הדתית סקטור בלבד ומנסים את כוחם כסקטור במפלגה גדולה יותר. 

אבל לציונות הדתית יש היבט חשוב אחד והוא התחום האידיאולוגי. בהיבט זה מפלגת הציונות הדתית היא מפלגת שלטון שהרי האידאה של הציונות הדתית מובחנת היטב מאלו של מפלגות השלטון האחרות. מעבר למקור התורני של השקפת העולם, אפשר גם להבחין שהשילוב בין השקפה מדינית לאומית והשקפה כלכלית/חברתית סוציאליסטית אינו קיים במפלגות השלטון האחרות.

אולם לא ספק ההבדל המרכזי, ששם את האידיאולוגיה הציונית דתית מן העבר האחד ואת כל שאר מפלגות השלטון מן העבר השני (נתעלם כרגע ממפלגות סקטוריאליות ונישתיות אחרות) היא התורה. הציונות הדתית יונקת את השקפתה מהתורה, מההלכה, מההיסטוריה היהודית ובזאת ייחודה. ככזו, היא יכולה לזכות באמון ובתמיכה גם של אנשים שהם עצמם אינם מדקדקים במצוות. יש להדגש גם את הכיוון ההפוך שכן השתלבות של אנשים דתיים במפלגות השלטון האחרות אינו הופך את אותן מפלגות לבעלות סדר יום דתי, בהתנגשות שבין ערכי המפלגה וערכיו הפרטיים של נבחר הציבור הדתי – חייבת המפלגה לנצח שאל"כ מועל אתו נבחר ציבור בבוחריה.

הציונות הדתית איננה רק 'מנסה להשתלב' במערכות המדינה, היא שואפת לכוון אותן בהתאם לרוח ההלכה (במידת האפשר ובהתאם ליחסי הכוחות) ולהנהיג את המדינה ממש. הדילמה של הבוחר הדתי נעוצה בראש ובראשונה בו עצמו. כיצד הוא עצמו תופס את היותו ציוני דתי. האם הוא מתמקד רק בצרכיו הפרטיים וכשהוא בוחר את הנהגת המדינה הוא מתעלם מהשקפתו הדתית ובוחר באידיאות זרות (שאולי מקודמות על ידי דתיים כדלעיל) או שהוא מחזיק באידיאולוגיה ציונית דתית המקיפה את כלל מערכות המדינה ומנסה להשפיע על המדינה בהתאם להשקפתו זו. מי שבוחר בהשקפה השניה, ירצה לבחור במפלגה ציונית דתית. האם אנו מציגים בפניו בחירה ראויה ?

(פורסם באתר רעננים)