מי שקורא את תולדות ההתישבות החדשה בגש עציון (חדשה, קרי במאה השנים האחרונות) רואה מי שאת עיקר התנופה של ההתישבות נתנה הציונות הדתית. הגרעינים הדתיים של הקיבוץ הדתי שיישבו את כפר עציון (אשר עלה על הקרקע בסוף ניסן, ממש בתקופה זו של השנה), משואות יצחק ועין צורים הגיעו לכאן בתוך אמונה באידאל של 'תורה ועבודה'. הם לא היו שליחיו של מגזר אלא שליחיו של רעיון.
הם עבדו בשיתוף פעולה עם המוסדות של המדינה שבדרך, לעיתים בצורה הרמונית יותר ולעיתם פחות, אולם הם לא חשבו לאבד את זהותם ולהתערבב באחת ממפלגות הישוב כדי ליהנות מהטבות או בכדי לקדם את האינטרסים הצרים של קבוצתם.
היו אלו זמנים יותר אידאולוגים. תהיה זו כמובן תמימות להניח שכל הויכוחים אז היו על טהרת האידאולגיה. בלי לבדוק אני מניח שגם אז לא היו האנשים חפים מאינטרסים אישיים, מפגלתיים וקטנוניים. אולם ברור לי כשדברו על אידאל, לא היה זה מס שפתיים.
גם שיקום ההתישבות בגוש עציון לאחר תום שנות הכיבוש הערבי בתשכ"ז, לא נבעה מראיה מגזרית, אלא מראיה ציונית דתית לאומית. ראיה זו הולידה מאוחר יותר את 'גוש אמונים' שאע"פ שהיו חברים בו גם אנשים שאינם בהכרח שומרי מצות, הרי ברור לכל שהרוח שפיעמה בו היתה הרוח המובילה של הציונות הדתית.
עצמאות לאומית היא מושג לא פשוט. מדינות העולם נקרעות בין מגמות קוסמופוליטיות המשתלבות באופן מוזר במגמות כלכליות ליברליות מחד ובין מגמות בדלניות לאומיות (שלא לדבר על לאומניות) מאידך. האירופי מוצא את עצמו שואל אם הוא אירופי שמקרה גר בצרפת או שהוא בן הלאום הצרפתי נטו שגר באירופה.
עם ישראל הכריע, לא היום, ובעצם גם לא לפני 62 שנה שהוא 'עם לבדד ישכון'. הרצל ז"ל, במסתו 'מדינת היהודים' הסביר שאחד המניעים שלו לפתרון 'הבעיה היהודית' הוא היותו של עם ישראל אחד ומיוחד בין העמים. לא כולם קיבלו ומקבלים את המסקנה הברורה שקובעת שייחוד זה ראוי למדינה בפני עצמו. הציונות קבעה שאין מקום ליהודים בגלות, סרח עודף לאומות אחרות.
בקנה מידה קטן יותר ולהבדיל, הציונות הדתית מוצאת היום את עצמה במבוכה ובתהייה, האם אנחנו רק מגזר, רק סקטור שצריך להשתלב בתוך אידיאות ותנועות אחרות, גלגל חמישי במפלגה 'גדולה' או שמא אנחנו אידיאה בפני עצמה, אידיאה ייחודית בתוך עם ישראל היושב בציון (ולא רק בציון), אידיאה שיש לה חזון אחד ומיוחד, נפרד מהותית מהאידיאות של התנועות המרכזיות האחרות בישראל ?
יום העצמאות של מדינת ישראל, מדינה עצמאית בין העמים, צריך להיות גם יום העצמאות של הציונות הדתית בתוך המחנה הציוני. יחודו של הרעיון הציוני-דתי מצדיק ומחייב קיומה של תנועה פוליטית נפרדת, שתאבק על שדרוגה של המדינה לממלכת כהנים וגוי קדוש בהתאם לחזון הציוני-דתי.
(פורסם בגוש ארבע, בטאון של גוש עציון וקרית ארבע)
הם עבדו בשיתוף פעולה עם המוסדות של המדינה שבדרך, לעיתים בצורה הרמונית יותר ולעיתם פחות, אולם הם לא חשבו לאבד את זהותם ולהתערבב באחת ממפלגות הישוב כדי ליהנות מהטבות או בכדי לקדם את האינטרסים הצרים של קבוצתם.
היו אלו זמנים יותר אידאולוגים. תהיה זו כמובן תמימות להניח שכל הויכוחים אז היו על טהרת האידאולגיה. בלי לבדוק אני מניח שגם אז לא היו האנשים חפים מאינטרסים אישיים, מפגלתיים וקטנוניים. אולם ברור לי כשדברו על אידאל, לא היה זה מס שפתיים.
גם שיקום ההתישבות בגוש עציון לאחר תום שנות הכיבוש הערבי בתשכ"ז, לא נבעה מראיה מגזרית, אלא מראיה ציונית דתית לאומית. ראיה זו הולידה מאוחר יותר את 'גוש אמונים' שאע"פ שהיו חברים בו גם אנשים שאינם בהכרח שומרי מצות, הרי ברור לכל שהרוח שפיעמה בו היתה הרוח המובילה של הציונות הדתית.
עצמאות לאומית היא מושג לא פשוט. מדינות העולם נקרעות בין מגמות קוסמופוליטיות המשתלבות באופן מוזר במגמות כלכליות ליברליות מחד ובין מגמות בדלניות לאומיות (שלא לדבר על לאומניות) מאידך. האירופי מוצא את עצמו שואל אם הוא אירופי שמקרה גר בצרפת או שהוא בן הלאום הצרפתי נטו שגר באירופה.
עם ישראל הכריע, לא היום, ובעצם גם לא לפני 62 שנה שהוא 'עם לבדד ישכון'. הרצל ז"ל, במסתו 'מדינת היהודים' הסביר שאחד המניעים שלו לפתרון 'הבעיה היהודית' הוא היותו של עם ישראל אחד ומיוחד בין העמים. לא כולם קיבלו ומקבלים את המסקנה הברורה שקובעת שייחוד זה ראוי למדינה בפני עצמו. הציונות קבעה שאין מקום ליהודים בגלות, סרח עודף לאומות אחרות.
בקנה מידה קטן יותר ולהבדיל, הציונות הדתית מוצאת היום את עצמה במבוכה ובתהייה, האם אנחנו רק מגזר, רק סקטור שצריך להשתלב בתוך אידיאות ותנועות אחרות, גלגל חמישי במפלגה 'גדולה' או שמא אנחנו אידיאה בפני עצמה, אידיאה ייחודית בתוך עם ישראל היושב בציון (ולא רק בציון), אידיאה שיש לה חזון אחד ומיוחד, נפרד מהותית מהאידיאות של התנועות המרכזיות האחרות בישראל ?
יום העצמאות של מדינת ישראל, מדינה עצמאית בין העמים, צריך להיות גם יום העצמאות של הציונות הדתית בתוך המחנה הציוני. יחודו של הרעיון הציוני-דתי מצדיק ומחייב קיומה של תנועה פוליטית נפרדת, שתאבק על שדרוגה של המדינה לממלכת כהנים וגוי קדוש בהתאם לחזון הציוני-דתי.
(פורסם בגוש ארבע, בטאון של גוש עציון וקרית ארבע)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה