האבכה בחמישי ?

מדי פעם עולה לדיון השאלה האם תקומת מדינת ישראל איננה מחייבת אותנו לחשבון נפש דתי. הצומות על החורבן הם רק אחד מאותן נקודות המועלות לשולחן הדיונים.

ובאמת, כל מי שעיניו בראשו רואה איך מול עיננו מתגשמים דברי הנביאים:

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם:" (עמוס ט' יג-יד)

 או

"כֹּה אָמַר ה' צְבָ-וֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ:" (זכריה ח' ד-ה)

וכל בר דעת מבין שסוף סוף נמצא עם ישראל במגמה של שיפור במצבו הלאומי (לא נכנס כאן להגדרות של 'אתחלתא דגאולה'). ומדוע לא נבצע שינוי ברוח דברי הגמרא:

"אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין." (ר"ה יח:)

[למרות שהגמרא שם מחריגה את תשעה באב בפירוש וע"ש].
אלא שאדרבא ! דוקא מצבנו הלאומי המשתפר והולך (עם עליות ומורדות כמובן), דווקא הריבונות שלנו בא"י בכלל ובירושלים בפרט, דווקא הם הם המדגישים את העיקר החסר מן הספר ! 
לא זו בלבד שטרם זכינו לבנין בית מקדשנו (והלא נאמר שכל דור שאין בית המקדש נבנה בו - כאילו חרב בו), אלא שאפילו לעלות ולקונן על רחבת הבית אין ניתן לנו. הר הבית שמם - ישמעלים מהלכים בו !
הלא על זאת מחה חגי הנביא באומרו:

"הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב:" (חגי א' ד)

 אם כך, וכמובן יש להיות מודעים לכל העכבות המונעות מאיתנו את בנין הבית לעת כזו, אין מקום בכלל לשאלה שהעלנו ! 
ניטל עלינו להמשיך ולקונן על מצבנו המדיני והלאומי שאינו מאפשר לנו להשלים את התהליך שבו הוחל לפני דור או שנים בתקווה שיזכנו ה' ויבנה בית מקדשנו במהרה בימינו.