בעולמנו הפוסט מודרני אין זה מקובל לתת 'ציונים' להתנהלות רוחנית. אפילו בתוך המחנה הדתי אפשר לשמוע פה ושם, אם כתוצאה מהשלמה מאולצת ואם כתפיסת עולם מבוססת אמירות כגון 'אם זה טוב לו, אז שיחיה איך שהוא רוצה', כאשר ה'טוב' הזה מתיחס לחיים שלא על פי התורה. הדובר בהחלט יכול להוסיף 'אני כמובן מקפיד על קיום מצוות ולי זה מתאים מאד'. להערה שמדובר במעשה רע, אנחנו עשוים לקבל תשובה של 'לך זה רע ולו זה טוב' וכדו'.
לאור זאת הפרשה שלנו היא מאד לא תקינה פוליטית ( Politically correct) כשהיא כותבת (י"א כו-כח):
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' -ֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' -ֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם:
הפרשה מציגה שתי דרכים וגם נותנת להן ציונים:
לשמוע בקול ה' = ברכה, לא לשמוע בקול ה' = קללה.
אולם תביעת התורה איננה רק בגדר של 'עשה טוב' וקריאה לאדם מישראל ללכת בדרך שהיתווה ה', אלא שיש גם 'סור מרע' כשבהמשך הפרשה תובעת התורה מעם ישראל להלחם מלחמת חורמה באלילות ומקומות פולחנה (י"ב ב-ג):
אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא:
יש מי שיעקמו את האף על צו זה, שהרי הוא פוגע ב'חופש הפולחן' ובהתנהלות המודרנית של סובלנות דתית. כאשר שלטון הטליבן הרס שני פסלי ענק של בודהא, הזדעק העולם החופשי ונקל לתאר מה יקרה אם אנחנו ננסה להרוס בתי תפלה של ע"ז בארצנו. אכן נראה כי הנימוק להתעלם מצו התורה אינו מפני שצו זה אינו בתוקף עוד אל מול הערכים המודרניים, אלא מחמת נימוקים אחרים לגמרי ובהם בין השאר החשש 'מה יאמרו'.
כי על כן יש להודות שהמונותיאיזם הוא באמת לא סובלני. התורה מתעבת את עבודת האלילים ורודפת אותם עד חורמה. מאד מאד לא תקין פוליטית.
במציאות של ימינו אין לנו יכולת להוכיח, שלא לדבר על הענשת, עוברי עבירה. אך עלינו להיזהר לפחות שלא לתת לגיטימציה, במישרין או בעקיפין, לחיים של עבירה ולא להיגרר לתפיסות פוסט-מודרניסטיות של 'אמת יחסית'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה