א' ישב על מדרגות הבית, מקלף תפוח לבתו הקטנטנה (או אולי לעצמו). כשראה אותי יורד במורד הרחוב נפנף לי לשלום (גילוי נאות: אנחנו קרובי משפחה), ברך אותי על מרק הסימנים אבל תהה מתי אתחיל לפרסם מתכונים ל'אוכל של ממש'. בירור מהיר העלה שב'אוכל של ממש' הוא התכוון למתכוני בשר. הבהרתי מיד שאין סיכוי שאני אתן מתכון להכנת גופות מתות של חיות, בטח לא בעיתון. 'אבל ממרק אי אפשר לשבוע' קבע א' בפסקנות (ובטעות כמובן). 'פשטידות, הולך?' ניסתי למצוא פשרה. א' נתרצה 'הולך'.
המילה פשטידה לא ממש נשמעת מילה עברית, אולם מי שינסה למצוא את השפה שממנה נלקחה המילה - יכשל, אלא אם כן הוא שייך לסוגת תלמידי החכמים שהם רוב מכריע של תושבי אזור התפוצה של עיתון זה...
זוהי מילה בצרפתית עתיקה המופיעה ברש"י בפסחים עד: "טפליה – עיסה שקוראים פשטיד"א' (בעקבותיו המונח מופיע בעוד ראשונים ואחרונים). במרוצת הדורות התקבע המונח לטובת מאפה ובו מילוי של בשר או אחרים.
הפשטידה שלנו נועדה לעצלנים והיא כמובן חלבית למהדרין.
הקלתית של הפשטידה (כלומר התחתית הבצקית שלה) היא בצק עלים (קנוי, אלא מה ? שתכינו בבית ? זה אפשרי ומומלץ, אבל לא לעצלנים או למי שזמנו מוקצב בצמצום).
מטגנים בלצים קצוצים בחמאה (כמה ? תלוי בגודל התבנית... לתבנית אפיה שלמה של תנור שעליה שוטחים ק"ג של בצק עלים – צריך 6 עד 7 בצלים גדולים). אבל רק עד להזהבה, לא צריך ולא רצוי לטגן אותם עד כדי השחרה.
מערבבים בקערה את הבצל המטוגן עם 4 ביצים, 4 כפות קמח + חצי שקית אבקת אפיה ו 100 גרם גבינה צהובה מגוררת (איזו גבינה ? 'גלבוע' הכי זולה, 'אחוזה' זה אותו דבר רק עם כשרות מהדרין. אפשר כמובן גם 'עמק' או 'ירושלים' או 'כתר' [כולן 28%]. מי שינסה עם קשקבל, שיספר לי איך זה יוצא...). מתבלנים לפי הטעם (במתכון שקבלתי מחמותי כתוב 'מלח, פלפל לבן, אגוז מוסקט' אבל אני לא מבטיח שאני שם דווקא אותם ושאחרים בודאי יהרסו את הפשטידה, זה באמת עניין של טעם אישי).
אופים בחום של 180 מעלות לכשלשת רבעי השעה.
מצוין לאכול טרי, מעולה להקפאה בחתיכות אישיות מוכנות מראש באופן המאפשר לאדם רעב החוזר לביתו מאוחר להכין לעצמו במהירות מנה משביעה וטעימה בטוסטר/ מיקרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה