ספרו החדש של הרב חיים נבון - 'גשר בנות יעקב', כבר נסקר מעל במה זו בגליון פרשת במדבר (במסות של הרב אברהם מיכאל ונה פנחסי). לפני כשבועיים נערך לספר, כמקובל, ערב השקה. הערב התקיים במה שניתן לכנות 'מגרש הבית' של הרב חיים נבון – במדרשת לינדנבאום בה הוא משמש כאחד הר"מים של תוכנית הבוגרות. המדרשה, מחלוצות לימוד התורה לנשים ומהמובילות בלימוד גמרא לנשים, באמת מתאימה לדיון בספר שענינו מעמד האישה ביהדות. אולם אם חשב המחבר שהזירה הביתית תהיה נוחה לו, הרי שלא ציפה לעימות הידידותי עם הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, מי שלימדה בעבר במדרשה וגם עבורה זהו מגרש מוכר (פיסית ורעיונית).
את הערב פתח דב איכנוולד, מנכ"ל הוצאת הספרים של 'ידיעות אחרונות' – 'ידיעות ספרים' ומי שאחראי במידה רבה על דחיפת היצירה הדתית לחנויות הספרים הכלליות, כולל למשל המהדורה השנייה של ספרו של הרב נבון – 'הגדר הטובה' שעוסק בפער שבין ההתלהבות בעבודת ה' ובין השגרה השוחקת.
בהמשך הערב דיבר הרב שרלו על היצירה ההלכתית הציונית דתית. לדעתו עשרות שנות החינוך הציוני דתי מתחיל עתה להבשיל את פרותיו ההלכתיים בדמותה של הלכה ציונית דתית. הוא מנה את ספריהם של רבנים כמו הרב קנוהל ('איש אשה' על טהרת המשפחה וספרו החדש יחסית ' ' שנכתב עם הרב שמואל אריאל על הלכות כשרות), הרב מלמד (בעל 'פניני הלכה') כמו גם כרכי תחומין (השנתון בהוצאת מכון צומת) ורבים אחרים. לדעתו אלו הן יצירות תורניות המובילות כיום בציבור ויוצרות סגנון תורני חדש. לא מדובר על הלכה 'מקלה' אלא הלכה שבמקום ללקט ולהגיש לציבור את 'השורה התחתונה', מנגישה את הציבור הציוני הדתי, ציבור תורני ואינטליגנטי המתענין גם בתהליך הפסיקה, אל אותו תהליך ואל מערכת שיקוליו של הפוסק. ההלכה הציונית דתית, שהרב חיים נבון הוא בשר מבשרה, היא לדעת הרב שרלו, אוטנטית יותר, טבעית יותר ובו בזמן גם בריאה יותר.
ח"כ ציפי חוטבלי ייצגה את הפן המעשי של פירות המדרשות. היא דיברה בעיקר על הנהגה ועל הקשר שבין הנהגה ולימוד תורה. לשם הדגמת העיקרון היא בחרה לשתף את הציבור בסיפור שלי לפחות לא היה ידוע. לאחר שנבחרה, כך סיפרה, הוזמנה על ידי הרב לבנון לשבות באלון מורה, במסגרת השבת היא התבקשה על ידו להעביר שיעור בפרשת השבוע לכלל הציבור לאחר התפילה. היו אמנם מי שהרימו גבה, כך סיפרה, אולם הרב לבנון קבע לדבריה שמי שנבחרה על ידי הציבור יכולה גם לדרוש בציבור.
אולם את עיקר דברי אני רוצה לייחד לאותו פולמוס זוטא שהתפתח בעקבות דבריה של הרבנית מלכה פיוטרקובסקי. הרבנית מלכה היא מתלמידות החכמים המובילות כיום בציבור הציוני- דתי. היא עוסקת בחינוך והוראה וגם חברה בפורומים תורניים וציבוריים מגוונים. דבריה היו נוקבים. אף על פי שניכר היה שבנושאים רבים היא מסכימה עם הרב נבון (בודאי בכל הקשור ליעדים של הפמיניזם הדתי) הרי שבשתי נקודות (לפחות) נתגלעה מחלוקת בין השנים.
הרבנית מלכה מחתה על התיאור של המחבר את מהפכת לימוד התורה לנשים:
"עולם התורה הנשי לא התפתח מתוך מאבק נגד הסמכות הרבנית, אלא מתוך תמיכה יציבה ומתמשכת של גדולי ישראל מכל הזרמים..." (עמ' 131)
כנגד תיאור אידילי זה תיארה הרבנית מלכה את חוויותיה האישיות כמי שביקשה אי אם בעבר הלא רחוק ללמוד גמרא באקדמיה. כששמעו מתפללי בית הכנסת של אביה, בית כנסת ירושלמי ציוני דתי ולא חרדי אם חשבתם, על תוכניותיה הודיעו לאב שלא יקבל יותר עליות בבית הכנסת יותר. הסיבה היתה, כפי שהסבירה אותה הרבנית מלכה, שלדעתם מי שהולכת ללמוד גמרא לא עושה זאת בלב נקי אלא מתוך מטרה לקעקע את חומת התורה ולנגח בה. סוג של התנהלות רפורמית. לא עלתה על דעתם המחשבה שמישהי תרצה באמת לעמול בתורה.
התנהלות שכזו ודומות לה הביאו את הרבנית מלכה לתאר את התהליך של התקבלות לימוד התורה הנשי כמהפכה של ממש. עוד שלב במהפכה שבה החלה שרה שנירר, מייסדת 'בית יעקב'.
גם על צורת ההתייחסות הזו חלק הרב נבון בדברי התשובה שלו. לדעתו לא מדובר במהפכה. אדרבא – לו היה מדובר במהפכה, כל העסק היה נכשל. ההצלחה היא תוצאה של התנהלות זהירה ומדודה, תהליך איטי שכל שלב בו גובה בידי תלמידי חכמים, אם גם לא כולם.
בנקודה זו אני חייב לומר שהזדהיתי יותר עם עמדתו של הרב חיים. אולי התיאור שלו באמת יותר מדי פסטורלי ומכסה מאבקים שהיו ועודם, אבל אם נשווה את ההתנגדות המינורית, אם בכלל, ללימוד תורה לנשים אל מול למשל החזית האחידה כמעט נגד עליה לתורה של נשים ועוד שינויים ליטורגיים ופולחניים, חזית שלא ניכר בה שום סדק, הרי שהפסקה דלעיל מובנית יותר. אפילו החוויה האישית הקשה של הרבנית מלכה, דומה בעיני שאיננה חורגת מהגדרה של חבלי לידה.
המדרשות התורניות לבנות, שהחלוצות שבהן קמו לפני קצת יותר מ 30 שנה, היו אמנם צריכות לעבור תהליך של התקבלות בחברה הציונית דתית, אולם לא עבר זמן רב עד שנכנסו לקונצנזוס וכיום הן בגדר נורמה מקובלת עם מגוון דרכים ושיטות ורבנים חשובים ומרכזיים תומכים בהן ואף מלמדים בהן.
לעומת זאת המניינים המכנים עצמם 'שויוניים', לא מצליחים כבר זמן רב למצוא לעצמם רועים רוחניים מקרב רבני הציונות הדתית, גם אלו בהם שנחשבים ליותר ליברלים, ובהם גם מחבר הספר שלפנינו, מתנגדים להם בתוקף. לא נראה שבעתיד הנראה לעין יחול שינוי במצב זה.
לדעת הרב נבון ההבדל הוא ההבדל שבין תהליך איטי ובין מהפכה. הראשון נוחל הצלחה לטווח הארוך ואילו השני נכשל כבר בטווח הקצר. עניין זה מתואר בהרחבה בספרו בפרק הרביעי הדן ביתרונה של השמרנות.
לדעתי יש כאן עוד הבדל חשוב אשר דוגמתו נמצאת דווקא בספרו האחר של הרב נבון - 'הגדר הטובה'. לימוד התורה הצריך עמל ויגיעה איננו נהנה מתדמית זוהרת (אלא אם כן ישתנה משהו בעקבות סרטו החדש של יוסף סידר '*) הערת שולים') אין בו, על פניו, את מימד ה'חוויה', הצבעוניות והמשמעויות המיוחסות לעליה לתורה, ריקוד עם ספר תורה ועוד כיוצ"ב. הגמרא במסכת סוכה (מט:) מתארת את לימוד התורה:
תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב (בשיר השירים ז') "חמוקי ירכיך" למה נמשלו דברי תורה כירך - לומר לך: מה ירך בסתר - אף דברי תורה בסתר.
המוכנות של נשים להכניס עצמם לעול שכזה מראה על רצינות והרצון לעמול בתורה, בלי רעש וצלצולים, לא יכול שלא ליפול על אוזן קשבת בממסד התורני שכולו אמון על לימוד כזה. גם אם פה ושם יש עדין מתנגדים, דומני שגם הם יודו בחצי פה שמשלל ה'עברות' שיכולה אישה לעשות, לימוד תורה לשמה היא לא מהחמורות שבהן. מאידך הפומביות, המאמץ הזעום, חוסר ההמשכיות שבפעולות היותר תיאטראליות של המעשה הדתי מקנות לפעולות אלו חוסר אמינות ואי אהדה. יש להניח שהרב נבון עצמו יטיל ספק בהשפעה הרוחנית של מעשה נלהב ודי חד פעמי אל מול השפעתו של לימוד תורה מתמשך ועקבי.
אפילו החרם הקטן שהוזכר בהקשר לספר ולפיו היו חנויות ספרים שסירבו למכור את הספר היה קשור לרעיון של הרב חיים בקשר לברכת 'שלא עשני אישה' ולא ללימוד תורה נשי או דברים שללא ספק הינם מהותיים יותר מנוסחה של ברכה זו מברכות השחר.
אולם בנקודה אחת הסכימו הן הרבנית מלכה והן הרב חיים - המהפכה / תהליך של לימוד התורה ושל המדרשות לא חלחל בחברה, לא כלפי מטה ולא כלפי מעלה ומבחינה זו אפשר לומר שהוא 'לא המריא'.
רעיון לימוד התורה לבנות לא חלחל לעבר האולפנות שברובן המכריע עדיין לא שדרגו את תוכנית הלימודית התורנית ואינן מכינות את הבוגרות שלהן לאפשרות של לימוד תורה אינטנסיבי, הידע והיכולת של בוגרת אולפנא ממוצעת בלימוד גמרא הוא קלוש עד לא קיים (ולא שאין בעיות בתחום גם אצל הבנים).
הרעיון גם לא פרץ כלפי מעלה שכן לא נוצרה פירמידת לומדות צומחת. פירמידה כזו היא חיונית בשביל הצמחת דור של נשים מנהיגות תורניות. למרבה הצער לא הוקמו בתי מדרשות מתאימים (כוללים) לנשים. בעבר (בי"ד בשבט תשס"ד) כתבתי תהיה כזו ב'הצופה':
הבעיה המרכזית כיום בלימוד התורה של הנשים הוא שהפירמידה טרם נבנתה. בכל השנים שעברו מאז החלו לימודים תורניים לנשים בגיל שאחרי התיכון (קרי: מדרשות וכדו') ניתן לספור את הנשים שהגיעו למדרגת 'תלמידת חכמים' על כפות ידי איש אחד או שנים. זאת לא משום שאין פוטנציאל, אלא משום שהפירמידה התומכת חסרה. אם נדאג שכל הבנות בגיל תיכון תצוידנה בידע מינימלי בלימוד תורה, אם ניצור מסגרות שתוכלנה לקלוט אלפי בנות ללימודי המשך תורניים אינטנסיביים, אם נקים 'כוללים' לבנות שבהם תוכלנה נשים להקדיש עצמן ללימוד גפ"ת, ראשונים ואחרונים (וגם נדאג לתואר מתאים למצליחות) הרי שתוך מספר שנים (הרבה שנים) איכות התוצר הלימודי תלך ותעלה ופתאום נגלה שיש לנו גם גדולי תורה ממין נקבה.
ברור שזה יהיה קשה, גם לגבר זה קשה, גם משפחתו של "כוללניק" סובלת ממחסור מסוים, אבל הציבור המאמין תומך, וה"כוללניק" שלנו מסתפק במועט. אז אכן יתכן שבעלה של 'כוללניקית' שכזו יצטרך ל'הקריב' יותר עבור הבית, יותר שעות אחה"צ עם הילדים ...
... זה רק עניין של זמן וניסיון. נכון שכיום לדבר על 'לתפוס מקום בשורה הראשונה של גדולי התורה ופוסקי הדור' נראה כחלום. למעשה, זהו חזון. בלי חזון שום דבר לא יקרה. אולם בתחילת הדרך, הלעג, הבוז, הספקנות תהיינה מנת חלקם של החוזים. אני מקווה שכל החוזות לא תרתענה.
בשיחה עם שתי נשים מרכזיות בתחום החינוך לנשים בארץ הביעו השתים ספק בהיתכנות של הקמת כולל כזה בעיקר משום שאין תכלית ללומדות בו. גם מי שמקדיש זמנו ללימוד תורה לשמה יודע שאם יצטרף לעזוב ולצאת לעבוד יש לו אופק תעסוקתי רחב בזכות הלימוד שלו: הוראה בתיכונים, במכינות ובישיבות, כהונה כרב בית כנסת, רב שכונה או רב עיר, השגחה בעסק קטן או גדול, אולם לנשים האופק התעסוקתי מצומצם ביותר. דבר זה גם בולם תרומה של נדבנים המחפשים (בצדק) מקום שבו כספם יוכל להשפיע על הציבור כולו.
אפשר לומר שהרב חיים הציב את הגשר, אולם צריך עוד לבנות את הגדה שממול.
(לא פורסם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה