נקדים ונאמר, ח"כ זבולון אורלב איננו אחד הח"כים המצטיינים בכנסת – הוא המצטיין שבהם. הציונות הדתית יכולה בשקט להשתבח בח"כ הזה שלה. כמעט בכל פרמטר פרלמנטרי אפשרי, מתבלט ח"כ אורלב, לעיתים בפערים עצומים מול הבאים אחריו בתור. כל זה - לא מהיום. למען ההגינות נאמר שהתנהלות כזו מקובלת בקרב חברי הכנסת של הציונות הדתית וגם אורי אריאל ואורי אורבך הם מבין חברי הכנסת הבולטים בפעילותם (ובעבר שלטו במשבצת זו ח"כים כמו הרב יצחק לוי, שאול יהלום וגילה פינקלשטין). מי שחושב שפעילות זו מתרכזת בענייני המגזר – טועה. הפעילות של ח"כי הציונות הדתית עוסקת במרחב נושאים, מחקיקה ציונית ועד חקיקה חברתית, מאיכות סביבה ועד הגנה על ילדים ועוד ועוד (נתונים רבים אפשר לראות באתר 'כנסת פתוחה')
אולם יתכן שתכונה זו של חריצות פרלמנטארית היא לרועץ כשח"כ אורלב בא לטפל בענייני המפלגה שלו. זו איננה השעה לדקדוקי עניות משפטיים ולויכוחים של תקנון ופרוטוקול. הגיע הזמן להפסיק להביט אחורה בזעם ולהתבונן קדימה בתקווה.
המרכז המתכנס ביום שלישי הוא מרכז ישן ולא רלוונטי. חבריו (כולל הח"מ) נבחרו לפני כמעט עשור(!). רבים מחברי המרכז אינם מזוהים יותר עם הציונות הדתית (כך למשל עזב ח"כ גבאי עם רבים מתומכיו ועבר לליכוד, הח"כ לשעבר ביבי הצטרף לש"ס). אבל מכיוון שאין אפילו תשלום סמלי של דמי חבר למפלגה (למעט 30 ₪ דמי התפקדות מלפני אותן שמונה שנים) אי אפשר באמת לדעת מי לנו ומי לצרינו.
צריך לעבור הלאה, לדלג מעל העבר ולהתכונן לעתיד. דרוש מפקד חדש, תשלום קבוע של דמי חבר, בחירות חדשות למוסדות, שיתוף המתפקדים בבחירת היו"ר וחברי הכנסת.
הייתי נזהר מלהציג את מפלגת העבודה כמודל שלילי. מפלגת העבודה עברה טראומה קשה לפני כחצי שנה כשהיו"ר ברק פרש ממנה עם חברים נוספים והותיר את המפלגה עם שמונה ח"כים בלבד, יותר ממחציתם היו עם יומרות להיות היו"ר הבא. ההספדים כבר נכתבו, הבדיחות על חשבון המפלגה כבר רצו באינטרנט. והנה, תוך פחות מחצי שנה, המפלגה פוקדת עשרות אלפי איש (כמה מהם בארגזים ? ימים יגידו), ראשיה מחוזרים על ידי התקשורת, בעלי הטורים מפרגנים (גם בעיתונות המגזרית) ועתידה נראה הרבה פחות עגום. הלוואי עלינו.
אתם חושבים באמת שההבדל בין השר הרשקוביץ' ובין יעקב כץ (כצל'ה) או בין אורי אריאל ובין זבולון אורלב גדול יותר מההבדל בין יצחק (בוז'י) הרצוג ועמיר פרץ ? ההפך הוא הנכון.
ח"כ אורלב טוען שהוא ניסה לשכנע את עמיתיו במשך שנתיים וחצי ללכת למפקד ובחירות. המעניין הוא שאותם שני עמיתים טוענים את אותו הדבר בדיוק. ח"כ אורבך כתב על זאת מאמר ב'מקור ראשון', השר הרשקוביץ' כתב בעיתון 'בשבע'.
האמת היא שבמשך שנתיים מנסים אישים שונים לנסח הצעות שיקום כאלו ואחרות שעיקרן הוא תמיד – הקמת ועדת מפקד שתריץ מפקד חדש ובנית מרכז זמני שיתפקד אד-הוק עד תוצאות המפקד בגרסאות שונות בדקויות אלו או אחרות. אם נשפוט על פי תקדים מפלגת העבודה, אפשר שכבר מיד אחרי חגי תשרי תשע"ב יהיו מוסדות מסודרים. אבל איכשהו כל פעם ההצעות נפלו וחלקו של ח"כ אורלב בכישלונות אלו אינו נופל מחלקם של עמיתיו.
אז מה עכשיו ?
התשובה היא פשוטה ואין לי שום קרדיט על יצירתה. אנשים רבים כבר העלו אותה ודומה שהגיע הזמן להניח אותה על שולחנם של חברי הכנסת שלנו בבחינת 'כזה ראה וקדש'.
- תוקם לאלתר ועדת מפקד שתבחר על ידי חברי הכנסת. הועדה תכין ותקיים מפקד בטווח הזמן המיידי. כל אזרח בוגר שיהיה מוכן לחתום על עקרונות הציונות הדתית ולשלם דמי חבר חודשיים יוכל להתפקד. יש להבטיח למתפקדים שהם יוכלו להשתתף בבחירת היו"ר ובבחירת הרשימה לכנסת.
- תוך ארבעה חודשים יערכו בחירות למוסדות המפלגה.
- לפרק הזמן הקצר הזה של כארבעה חודשים עד חצי שנה, יוקם מרכז זמני מצומצם בהיקפו שעיקר תפקידו יהיה לנווט את פעילות המפלגה באותו פרק זמן קצר.
פשוט, נכון ? יש מישהו שמתנגד ? לא מי שרוצה אחדות, לא מי שעתיד המפלגה לנגד עיניו. למען האמת, אין סיבה של ממש ש'תקומה' לא תצטרף למיזם שכזה.
הצעה ברוח זו הוגשה לוועידה ואם תתקבל נוכל אולי לומר שסוף סוף המפלגה הציונית-דתית משנה את נתיב ההתרסקות שלה ומנסה לטפס חזרה מעלה אל המקום החשוב היאה לה בפוליטיקה הישראלית.
(פורסם ב'כיפה')
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה