כשמגיעים
המלאכים לסדום, מקבל אותם לוט, בסגנון אברהמי: "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:". מעיר
על כך רש"י 'פסח היה' והתמיהה גדולה – הרי יציאת מצרים תתרחש בעוד יותר מ 400
שנה (יצחק עוד לא נולד ועוד לא החל מנין 'ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה') ומה
בא רש"י לומר ? רק בשל אזכור המצות ?
אולם
אם נעיין בפרשת 'בא' ובמאורעות שהביאו ליציאת מצרים נראה דמיון למאורעות שקרו ללוט
ומשפחתו. בשני המקרים הטובים המיועדים להצלה מוקפים בסביבה מרושעת, בשני המקרים
מחליט הקב"ה להעניש קשות את הרשעים. גם בנ"י במצרים הצטוו להשאר בבית ולסמן
את הפתח כדי שצרת מכת בכורות תפסח עליהם. גם לוט נגרר הביתה והפתח נעלם מעיני
הפורעים שבחוץ לאחר שהוכו בסנוורים בידי המלאכים.
כמו
בני ישראל גם לוט נדחף לצאת בבהילות מהמקום המוכה וכל ההבדל הוא שבנ"י יוצאים
אחרי המכה ולוט – לפניה.
לפיכך
אפשר לומר שהמונח 'פסח' מסמן לאו דוווקא את יציאת מצריים אלא את מעשה ה'פסיחה' שבו
בורר הקב"ה להציל את הצדיקים (יחסית) בזמן שהווא מעניש את הרשעים. המצה משמשת
כאן כאקדח של המערכה הראשונה העתיד לירות בשלישית. המצה, לחם העוני הנאפה במהירות
מסמל את ההמלטות הבהולה של הצדיק מתוך מלתעות האסון הניחת על הרגע.
אשר
על כן - אם ראית מצה בתחילת הפרק, דע שעוד מעט קט ינצל הצדיק ביציאה בהולה שטרם
הספיקה להחמיץ.
תגובה 1:
יפה, וכבר קדמך הרב יואל בן נון במאמרו "פסח לוט ופסח מצרים"
הוסף רשומת תגובה