יום חמישי, 18 ביוני 2015

בין חופש לחופשה

לאחרונה שוב עלתה שוועתם של הורים על הפער הגדול שבין חופשתם של ההורים ובין חופשת הילדים מלימודים, מה שמצריך התארגנות מורכבת ויקרה מצד ההורים. הצעה שעולה מדי פעם היא להעביר את בתי הספר לחמישה ימי לימוד בשבוע. במאמר קצר זה ננסה להבין את הבעיה, את הפתרון המוצע ובעיותיו ולבסוף ננסה להתוות מהלך פתרון אחר. נקדים ונעיר שכל המספרים במאמר מעוגלים בכדי להקל על הקריאה.

נתחיל מעובדות
בישראל יש כ- 220 ימי לימוד בבתי הספר היסודיים. השאר הם 50 שבתות, 30 יום חופשות חגים ו 60 יום חופשה שנתית. מספר זה גדול משמעותית מהממוצע במדינות המערב (כ 185 ימי לימוד בממוצע), הפער הזה נובע בעיקר מפני שברוב העולם שבוע הלימודים הוא בן חמישה ימים. ברוב המקרים שבוע לימודים קצר משמעו גם פחות שעות הוראה בשבוע.
בישראל מספר ימי העבודה בשנה הוא גם כן כ 220 (50 שבועות כפול חמישה ימי עבודה בשבוע בהפחתה של 10 ימי חגים ו 20 ימי חופשה שנתית). איך זה יחסית לעולם המערבי ? מקום טוב באמצע. מבחינת שעות העבודה השבועיות, ישראל דווקא נמצאת במקום גבוה יחסית לשאר מדינות המערב גם בהגדרה של משרה מלאה וגם בהיקף המשרה בפועל (מדוע הפיריון נמוך יחסית – זהו דיון נפרד).
היכן נמצאת הבעיה?
יש מספר בעיות בתיאור האידילי לעיל. הבעיה הראשונה היא פיזור ימי החופשה. בעוד שימי החופשה של ההורים מחולקים על פני כל השנה (יום שבועי מעבר לשבת), הרי שלתלמידים יש חופשות מרוכזות, בייחוד חופשת הקיץ הארוכה.
מצד שני, הצגת המשק כעובד חמישה ימי עבודה היא מוטעית. עובדים רבים במשק, שכירים ועצמאים, עובדים שישה ימי עבודה בשבוע. רבים עוד יותר שבכל זאת יש להם יום חופשי נוסף על שבת, עובדים ביום שישי. המשק הרי אינו באמת שובת ביום שישי, לא רק שירותי החירום (משטרה ורפואה) פועלים ביום שישי אלא גם מרכזי הקניות, מוקדי הבילוי והרבה מהעובדים העצמאיים (כי הרי ביום שישי, העובדים, אלו שאינם שקופים, יוצאים לקנות, לבלות ולעשות סידורים).  
עוד הטעיה מסוימת יש בעובדה שרבים גם לא נהנים מהממוצע הנקוב של 20 ימי חופשה שנתית (זה רק ממוצע). יתכן בהחלט שהפער בין חופשת ההורים והילדים תגדל לכ 60 ימים.
צריך לציין מיד שהבעיה היא בעיה משקית יותר מאשר בעיה חינוכית. איש ללא מצפה ממערכת החינוך לתפקד כשמרטפית עבור ההורים. דווקא לפתרונות המוצעים יש בעיות חינוכיות רבות. הבעיה היא באמת חדשה יחסית מפני שבדורות האחרונים הולך ועולה אחוז האימהות המועסקות במשרה מלאה או שהן בכלל עצמאיות (שזה אפילו יותר ממשרה...).
נעיר כי יש אי דיוק נוסף בנתונים. ההנחה שמערכת החינוך עובדת 220 ימים בשנה נכונה רק לחינוך המ"מ והממ"ד. בחינוך העצמאי הבנים (!) לומדים עוד כ 40 ימי לימודים בשנה! נקודה זו חשובה כשבאים לדון באורכה של שנת הלימודים.
לכן גם אם לא מתייחסים למערכת החינוך כאל שמרטף לאומי, עדין הבעייתיות של הפער בין חופשות ההורים ובין חופשות הילדים זועקת לפתרון.
מעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים
להצעה זו יש שתי גרסאות. גרסה אחת מבקשת להעביר את שעות ההוראה של יום שישי ולחלקן על שאר ימי השבוע, גרסה אחרת מבקשת להמיר את ימי שישי בימים מתוך החופשות האחרות. מכיוון שההצעה הראשונה לא ממש פותרת את הבעיה שנזכרה לעיל, הרי שנתמקד בגרסה השניה.
ראשית יש לשים לב שההצעה איננה משנה את מספר ימי הלימודים והעבודה. היא רק משנה את הפיזור של ימי החופשה כשהיא מעניקה יתרון לאלו שאינם עובדים בימי שישי על חשבון אלו שהיום החופשי שלהם הוא יום אחר בשבוע. זוהי הצעה חמורה מבחינה חברתית מכיוון שבפועל היא מקטינה את בעייתם של ההורים ממעמד הביניים, אלו שנהנים מחופשה ביום שישי, אל ההורים שרובם במעמד הנמוך, אלו שאין להם יום חופשי נוסף בשבוע כלל או שהיום החופשי שלהם אינו יום שישי. על מנת שחלק מהמשפחות תוכלנה להמשיך ולבלות (עם או בלי הילדים) בימי שישי, נעמיס עוד יותר על השכבות החלשות שממילא נאלצות לעבוד ביום שישי.
במאמר מוסגר נעיר שמעניין היה לנסות ולהציע לשלב את ההצעה יחד עם הצעה להשבית לגמרי את המשק בימי שישי, לא מרכזי קניות, לא מרכזי בילוי, לא קלונוע ולא שמורות טבע. כולם (למעט שוטרים ותורני בתי החולים) יוכלו לבלות עם ילדיהם בחיק המשפחה. משום מה נראה לי שזה לא יעבור. מבחינת בעלי העסקים (והמדינה) יותר חופשה להורים עם הילדים משמעה יותר כסף שמתבזבז במרכזי הקניות והבילוי וזה כמובן טוב לעסקים (זה לא טוב לכלכלת המשפחה ולחינוך, אבל הלובי שלהם קטן יותר).
ההצעה אמנם מדברת על פתרון בימי שישי לטובת אותם עובדים, אולם גם אם נאמר שהמדינה תממן פתרון זה, בודאי שמדובר בפתרון של שמרטפות (כלומר, ארגוני המורים לא ישתפו פעולה איתו ובצדק, הילדים לא ילמדו חומר נוסף ביום זה, יום שישי יהפוך לבן חורג שכולם מתנערים מאחריות עליו (מי למשל יבדוק נוכחות ?).
מבחינה חינוכית יש לשער שלא כל ההורים יעוטו על יום זה כמוצאי שלל רב לצורך בילוי משפחתי. חלקם מפני שיום זה מוקדש ללימודים או לסידורים דחופים ואולי גם לבילוי זוגי (שאין לזלז בו) ויתכן שמבחינה עקרונית הם לא יתלהבו מ'ביטול תורה' של ילדיהם. אם הם לא יבקשו לכלול את ילדיהם בסידור יום שישי הנזכר, הרי שילדיהם עשויים ליפול בין הכסאות, השוטטות (בעיקר בלילות חמישי) תגדל.
תוצאה חינוכית נוספת תהיה נדידה לחינוך החרדי. מערכת זו בודאי לא תעבור לשבוע עבודה של חמישה ימים ותקרוץ עוד יותר להורים נואשים. במגזר הציוני דתי התופעה תביא לכך שמוסדות חינוך שלמים יעברו מן הזרם הממ"ד לזרם העצמאי (אמנם יש לשער שתכני הלימוד לא תמיד ישתנו, אבל הנה עוד קבוצת עובדים שתצטרף לעובדי שישי, כאלו שלא יסתדרו עם מערכת לימודים של חמישה ימים...).
סיכומו של דבר. מדובר בהצעה אנטי חברתית שמטרתה הקלת העומס מחלק מהציבור והעמסתו על חלק אחר (פחות חזק מבחינה סוציו אקונומית). ראינו גם שההצעה בעיתית מאד מבחינה חינוכית.
הפתרון האלטרנטיבי
הפתרון המוצע כאן הוא דו כיווני. מצד אחד מוצע להקטין בהדגרה את שבוע העבודה ל 38 שעות תוך מתן אפשרות לעובדים לצבור 'שעות חופשה', כלומר – לעבוד יותר במשך השבוע ולרכז את השעות העודפות (שלא תזוכנה בשכר של 'שעות נוספות') בימי חופשה מרוכזים. כך למשל מי שיעבוד 40 שעות שבועיות יצבור במהלך 40 שבועות עבודה 80 שעות השקולות ל 10 ימי חופשה נוספים ! מוצע גם להגדיל את החופשה השנתית של כלל העובדים בהתאם לקיים בהסכמים קיבוציים מגזריים. יתרה מזו – מוצע שמעבר בין מעסיקים באותו תחום לא תשפיע על הוותק לענין החופשה. כך שאיש הייטק העובד מחברה לאחר 10 שנים, יתחיל את עבודתו בחברה החדשה בשנת הותק ה-11 (לענין חישוב החופשה).
מן הצד השני יש לאמץ את המודל של החינוך העצמאי ולהאריך את שנת הלימודים. הארכה זו תכלול ביטול חופשות קצרות מיותרות (כמו אסרו חג או הימים שלפני פסח) וקיצור משמעותי של חופשת הקיץ. תוכניות הלימודים תתעשרנה בהתאם לסל השעות הנוסף, אפשר יהיה להשיב למערכת שעות שקוצצו ממנה. העלות היחידה תהיה העלאת שכר המורים בהתאם (אם למשל יתווספו לשנת הלימודים 40 יום, יעלה שכרם של המורים בחינוך היסודי בכ 18%. זהו סכום גדול מאד, סביר שמהלך כזה ייעשה אף הוא בהדרגה וכמובן בתיאום עם ארגוני המורים (הצעה מקבילה לחינוך העל יסודי יכולה להיעשות בלי תוספת תקציבית, אולם מאמר זה דן בחינוך היסודי בלבד)
בהיבט הכלכלי כדאי לזכור כי גם ההצעה שדחינו כוללת הוצאה ניכרת עבור הפעלת ימי שישי ומשרד החינוך כבר החל בפעילות של 'בית ספר קיץ' שגם הוא עולה ממון רב. היתרון הוא שבמקום שמרטפים של ימי שישי, יקבלו התלמידים חינוך בידי אנשי מקצוע, על פי תוכנית לימודים מסודרת ובתוך מערכת מיומנת.
סיכום ההצעה
·         מצד העובדים ומעסיקיהם
o       קיצור שבוע העבודה
o       אפשרות לצבירת שעות חופשה.
o       הארכת החופשה השנתית.
o       שמירת זכויות ותק של עובדים. 
·         מצד מערכת החינוך
o       ביטול חופשות וקיצור חופשות ארוכות.
o       הארכת שנת הלימודים.
o       עדכון תוכניות לימודים.


אין תגובות: