מסקנות ראשוניות מהפרשה החדשה של הרב מהצפון

נפתח ונאמר שאינני יודע מי הוא 'הרב מהצפון' המדובר. כנראה שאין לי קשר לקהילתו כי לא הגיעו אלי כל ריקושטים שהם. כל שאני יודע הוא מרסיסי המידע בתקשורת המדברת על ראש ישיבה מקובל וכריזמטי שהתגלה כאחד השפלים.

לא הייתי נדרש לסוגית הפקת הלקחים הציבורית, אלמלא הזדרזו כותבים נוספים לחוות דעתם. אשר על כן כל הכתוב להלן אינו באמת קשור לפרשה אלא עקרוני בלבד. ויתכן שזה דווקא יתרון.

המסקנה הראשונית שיש להסיק היא שיש לחדד את החינוך לנאמנות לתורה ולהלכה. גם אם יש חשיבות עצומה לדמות תורנית מחנכת ומורת דרך, אבל תמיד יש לזכור את הכלל שמלמד אותנו הנביא: 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" אמנם חז"ל דרשו על המשך הפסוק (אם דומה הרב למלאך ה' וגו') אולם בימינו מסתבר שיש לחדד את ההבנה שקודם כל על הרב לשמור ד(ע)ת... יש לחזק את הידע ההלכתי ואת חוש הביקורת ולשנן תמיד שכולנו בני אדם. זה לא קל לשמור על המתח הזה, אולם לא זו שאין לנו ברירה, הניסיון מוכיח שביטול המחשבה העצמית מובילה למחוזות לא טובים.

יש אמנם השקפות המעצימות את דמות הרב, דבר זה הוא יסוד בחסידות למשל, אלא שגם בהן יש לדעת לשים את קו הגבול הברור של ההלכה, להעצים את הפרט ולשלול את העברת הסמכות האוטונמית של האדם לידי זולתו. יש להודות שהח"מ מזוהה עם הדרך הרציונלית ולכן קל לי להטיף לדרך זו (יש להודות שלאחרונה גם בקרב הליטאים ושאר הרציונליסטים פושה נגע ההערצה העיוורת לסמכות וביטול העצמי). ביחס לחכמים יש הרבה שמצטטים את הספרי (שופטים) ' אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם ' ולכן לא רבים מכירים את הירושלמי (הוריות) – ' כול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, תשמע להם?! תלמוד לומר: 'ללכת ימין ושמאל', שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ' לעת כזאת נראה שיש להעדיף את גרסת הירושלמי ולמנוע את כיבוי השכל הישרף ההיגיון הפשוט והלב התמים.

הוא הדין לכל נושאי הקבלה שתפסו תאוצה לא ברורה בעשורים האחרונים. בעבר הגבילו חכמים מאד את העיסוק בקבלה והיום נדמה שקבלה מונחת בקרן זוית ! מעבר לעצם הויכוח על מקומה של הקבלה, אולי כדאי לקרוא להגבלת הלימוד (וכל שכן השימוש) בקבלה. יש לחנך לכך שעם כל הכבוד לקבלה – ההלכה קודמת לה או כמו שכתב כבר אחד מהאחרונים 'טוב דף גמרא אחד מכל הזהר'.

אי לכך, יש לבחון גם את אופן הכשרתם והסמכתם של רבנים. אין להסתפק יותר בארבעה מבחנים הבוחנים ידע נקודתי בהלכה. יש לשדרג את ההכשרה והמבחנים כך שפרחי רבנות יידרשו גם לידע בתחומי ידע נוספים (למשל חוק ומשפט, סוציולוגיה ועבודה סוציאלית). אין המטרה להרחיב את סמכותם אלא להרחיב את השכלתם בכדי שידעו את מגבלותיהם וידעו למצער להפנות חלק מהפונים אליהם לכתובת המתאימה.

מסקנה מסוג אחר, נקודתית משהו, היא הצורך לחזק דרמטית את ההשכלה התוכנית של הבנות. לא רק את מה שמקובל בכל המגזר – נושאי הלכה השייכים בנשים, אלא גם השכלה תורנית רחבה שתעצים את כושר השיפוט ותעניק בטחון עצמי גם לבנות המגזר. לצמצם עוד יותר את האפשרות של גברים, כריזמטיים אך מושחתים, לפתות נשים לעבור על ההלכה.

באופן דומה יש לבלום את מגמת ההפרדה המגדרית הפושה במחננו. במקום לחזק את היכולת של החברה לעמוד בפני רוחות המתירנות העזות, מחלישים את התנגודת הטבעית של הנוער. חוסר היכולת לחנך לחברה מעורבת וצנועה הוא בעוכרינו מפני שהוא מחליש את החוש הטבעי ואת המדד להתנהגות נורמטיבית. אין הכוונה שיש לבטל את ההפרדה כליל. יש מקומות שההפרדה טובה להם מסיבות שונות, טכניות, פדגוגיות ועוד (מעבר להפרדה ההלכתית בבית הכנסת) ועל כך יש להחליט בשום שכל. אולם הנטיה להפריד בחינוך היסודי, בשיעורי תורה בקהילה, בשמחות וכדו' – ראוי לה שתיעצר.

נקודה אחרונה בסבב מסקנות ביניים זה היא במה שפתחנו - דורנו סובל מירידה בלימוד התורה במובן הפשוט ביותר – לימוד ש"ס ופוסקים. אני לא מדבר על מגזרים שבהם מצנזרים קטעים שלמים של דברי חכמים, אלא אפילו במגזרנו יש שמעדיפים לימודים אמורפיים על פני עמל תורה, וכל מיני עיסוקים שוליים מוגדרים 'עבודת ה'' . אמנם אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ – אבל בתורה עסקינן. אז הרוצה ללמוד תנ"ך – יכבד וילמד (ויבורכו ימי העיון בתנ"ך המתרבים והולכים), רוצה משנה – מצוין, גמרא ? שו"ע – מעולה. אבל את כל השאר יש להשאיר כפרפראות לחכמה או אפילו לאחר סיום השס.

(פורסם ב'כיפה')