כמה מילים על חופשות בית הספר

יש שתי סוגיות נפרדות :

הראשונה היא סוגית מבנה שנת הלימודים של תלמידי ישראל. למרות שבישראל יש יותר ימי לימוד מאשר ברוב מדינות העולם המערבי (בין השאר בגלל שאנחנו עדין בשבוע לימודים של שישה ימים, וטוב שכך (*)), הרי שעדין קשה מאד להורים להתארגן בחופשות התלמידים, בין אם אלו חופשות קצרות של אסרו חג או החופשה הגדולה. יש אי הלימה רצינית בין משך החופשה של התלמידים ובין זו של ההורים.

נאמר מיד שהטיעון 'אתם לא אוהבים לבלות עם הילדים שלכם' צריך לרדת מעל הפרק מיד. זו לא שאלה של יכולת אלא שאלה של מסוגלות. רוב מחלט של העובדים במשק לא נהנה מ60+ ימי חופשה.

סוגיה שניה היא הסכמי העבודה של המורים הכוללים מספר גדול של ימי חופשה.

טעות היא לכרוך את שני הנושאים יחד. נסביר.

ההורים מעונינים (בצדק !) למצוא פתרון לאי ההלימה בין אורך החופשה שלהם ובין אורך החופשה של הילדים. הפתרון החלקי המקובל מקדמא דנא הן הקייטנות. מה שרוצים ההורים זה בעצם שהאחריות על הקיטנות תעבור למדינה. כבר הממשלה הקודמת קיבלה את הרעיון הזה ובתי הספר של החופש הגדול החלו לפעול (השנה עד בוגרי כיתה ג'). את הרעיון הזה אפשר להרחיב ולשכלל.

אולם ברגע שהבקשה היא לפתוח חד צדדית את הסכמי העבודה של המורים ולהטיל עליהם את משימת הקייטנות עברנו לסוגיה השניה. צורה זו של התנהלות מעלה חימה אצל המורים מכיון שכבוד המקצוע שלהם עובר, להבנתם, סוג של רידוד לכלל 'שמרטף'. בצדק הם מתנגדים לפתוח את הנושא לדיון.

אולם למעשה נראה לי שיש כאן דו שיח של חרשים. ההורים מבקשים שהמורים יאריכו את שנת הלימודים דווקא מפני שהם סומכים עליהם יותר מאשר על מדריך מזדמן זה או אחר.

הדרך הנכונה לפתוח את הדיון היא לבוא מכיוון אחר. במקום לבוא בפתרונות של קיטנות, יש להציע הארכה אמיתית של שנת הלימודים. ביטול החופשות בנות היום (כדוגמת אסרו חג) וקיצור החופשות הארוכות (טרום פסח והחופש הגדול) יכול להוסיף בין 15% ו 20% של ימי לימוד! דבר שכזה דורש חשיבה מסודרת לגבי כל תחומי הדעת. צריך להחליט מה הם הנושאים שיתווספו. אולי החלוקה בין השנים תשתנה ואולי יחזרו תחומי דעת שקוצצו בעבר. כל זה דורש דיון מקצועי. משרד החינוך, בשיתוף ארגוני המורים, יכול להקים ועדה שתכין מערכת ניסויית שכזו ולהפיק לקחים. זה אמנם אומר שלא יימצא פתרון לתלמידי תשע"ח, אבל מוט מאוחר מלעולם לא. הפועל היוצא של הארכת שנת הלימודים אולי לא תישא חן בעיני התלמידים, אולם להורים תהיה רווחה מסוימת.

(*) הערה

יש להתנגד לרעיון של מעבר לחמישה ימי למידה בשבוע. רעיון זה מעמיק את הפערים. יש מי שעובד בשישי ודווקא הם לרוב לא מסוגלים למצוא פתרון. הרעיון של בתי ספר של יום שישי לילדי העובדים קשי היום רק יצמיד להם סטיגמה וגם הוא ישמש כשמרטפות בעלמא. בחינוך הדתי זה יגרום לגידול בחינוך הפרטי שימשיך להציע שישה ימי לימודים בשבוע לשמחת הורים רבים ובהתאם להשקפת עולמם.