דבר תורה לפרשת כי תצא (בר מצווה יונתן כלאב)

יש חיבור מענין בין פרשתנו, פרשת 'כי תצא' ובין הפרשה הקודמת, פרשת 'משפטים'. הביטוי 'כי תצא למלחמה על איבך' נמצא בתנ"ך בדיוק פעמים, פעם בפרשה הקודמת:

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱ-לֹקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:"

ובפרשתנו:

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:"

ובידוע שאם כך, הרי התורה מנסה לרמוז לנו משהו. בשני המקרים מדובר במלחמה של האדם מול יצרו. בפעם הראשונה התורה מתייחסת ליצר הקיום והפחד הנובע ממנו כשרואים צבא חזק יותר. כאן התורה מצווה שלא להיכנע ליצר הפחד הזה ולזכור שה' עמנו.

בפעם השניה מדובר על יצר הרע (של עריות) וכאן דווקא התורה כמו 'נכנעת' לו כמו שכותב הספרי שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.

לכאורה מדובר בשני צדדים של אותו יצר. האדם עצמו רוצה להמשיך ולהתקיים אולם הוא יודע ש'בשגם הוא בשר' ושהקיום שלו נמשך באמצעות צאצאיו, כלומר יצר הרע של העריות.

עולם הפוך לכאורה. מי שרוצה להמשיך את חייו אינו מתבקש לעשות שום דבר, בודאי לא דבר עבירה, במסגרת הכניעה ליצר החיים -  'שב ואל תעשה' והתורה אוסרת זאת. ומנגד, מתירה התורה מעשה אסור.

מה פשר הדבר ?

צריך להבין שמדובר בשני סוגים של מלחמות היצר. בשעת המלחמה מדובר בעצם ביצר קיום לאומי. אם נשאיר את ההחלטה בידי האדם, המלחמה תכשל כי כל אחד יבחר באפשרות הנראית לו (שיווי משקל נאש) לכן אין מקום בכלל ליצר הקיום האישי אל מול גורלה של האומה בכלללותה. ואכן כך פוסק הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם פ"ז הט"ו):

"ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה ... ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה..."

אבל במלחמת היצר הפרטית של האדם, התורה משאירה לו את שיקול הדעת אם להיכנע ליצר אם להתגבר עליו. וכך לשון רבנו בחיי על אתר:

"וכן מצינו שהרחיקה התורה מאד מדת הזנות, כי הוא היה עון הכנענים יושבי הארץ אשר בסבתו הורישם הש"י משם. ואפילו באנשי המלחמה היוצאים לצבא אסרתו תורה כדי שיהיה המחנה קדוש, ולא יהיו ישראל משולחים בזנות וביתר התועבות כשאר מחנות הכנענים".

ובעצם זה המשל לכל מאבקיו של האדם מול יצר הרע מהרצון להישאר עוד קצת במיטה בבוקר ועד הנטיה להאריך בנשף. בר המצווה עדין אינו בגדר 'יוצא צבא' לענין המאבק הלאומי, אולם הוא בודאי נכנס לקשרי המלחמה מול יצר הרע וכאן נוכל להזכיר את המלצת חז"ל בסוכה : " אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש "