אני
מודה, לא אהבתי את הספר 'צופן דה וינצ'י' של דן בראון ועוד פחות אהבתי את הסרט
שעשו בעקבותיו (למרות שאני מאד מעריך את טום הנקס ששיחק בסרט). ועל משחק המחשב
שיצא בעקבות שניהם קראתי ביקורות קטלניות. לכן משחק בשם 'צופן דה וינצ'י' היה צריך
לעורר את חשדי ואכן כך היה. אלא שלמרבה המזל אין שום קשר בין המשחק והספר.
מדובר
במשחק פשוט לכאורה אך כזה הדורש תחכום, זכרון, תכנון מראש ועוד אסטרטגיות שלא כל
אחד ניחן בהן.
במשחק
יש 24 אבני משחק, חצין לבנות וחצין שחורות, ממוספרות מ 1 ועד 12. כל שחקן (אפשר
לשחק בשנים עד ארבעה שחקנים). כל שחקן מקבל ארבע אבני משחק באופן שרק הוא יודע מה
המספריים עליהם. שאר האבנים נשארות בערמה מרכזית כשערכיהן נסתרים. כל שחקן מסדר את
האבנים שלו בסדר עולה של מספרים מימין לשמאל (אם יש לו אבן לבנה ואבן שחורה עם
אותו מספר, השחורה תבוא משמאל ללבנה). מטרת השחקנים לנחש את הספרות המסתתרות אצל
יריביהם. כל שחקן נוטל בתורו אבן מהערמה המרכזית ומנסה לנחש את ערכה של אחת
מהאבנים שבשורת אחד היריבים. הצליח? חייב היריב לחשוף את האבן ואילו המנחש משלב את
האבן החדשה בשורה שלו ובכך מקשה על יריביו. נכשל השחקן בניחוש ? חייב הוא לשלב את
האבן החדשה בשורה שללו כשהיא גלויה. כל שחקן שכל אבניו נחשפו – ייוצא מהמשחק.
האחרון שנותר – ניצח.
פשוט
? ממש לא. על כל שחקן לזכור בע"פ את הניחושים שלו ושל יריביו ולשקלל הכל
בניסיון לנחש נכונה את אחת מאבני היריב. ככל שמתקדם המשחק נחשפות יותר אבנים, אבל
מצטבר יותר מידע שבע"פ (לא רושמים את המהלכים !). הבה נכנס לראשו של שחקן
המנסה לנחש אבן משל יריבו:
"האבן
הלבנה ראשונה אצל צחי לא יכולה להיות 1 כי לי יש 1 לבן ובשורה של איציק נחשפה אבן
1 שחור. זו לא יכולה להיות 4 כי לפני שני תורות יצחק ניסה לנחש את זה ואיציק אמר
'לא'. רגע הוא התכוון לאבן הלבנה הראשונה או השניה. אוף אני לא זוכר. אולי היא
בכלל 3 ? לא, אני חושד שה-3 הלבנה בכלל אצל יצחק. אולי 2 ? לא סביר כי צחי עצמו
שאל אותי אם האבן שלי היא 2. רגע, אולי הוא הטעה אותי בכוונה ?..."
וככל
שהמשחק מתקדם זה נהיה מסובך יותר. יתרון גדול לבעלי הזכרון הטוב. מתקזז רק עם
יתרונם של האנליטקנים. הבעיה שהללו האחרונים נוטים לשקוע בהרהורים ארוכי, מה
שמאפשר לשחקנים האחרים להכין קפה, לקרוא עיתון...לא, עדיף לאמץ את 'כלל הדקה'
המגביל את אורכו של כל תור. אכזרי אך מחויב המציאות אם רוצים להגיע בזמן לתפילת
ערבית
את
המשחק המציא ממציא המשחקים היפני איג'י וואקאסוג'י. אבל מכיון שהיפנית שלי ממש,
אבל ממש, גרועה – לא הצלחתי למצווא עוד פרטים עליו (גיליתי שיש שחקן יפני בעל שם
דומה, איך פט המידע הזה מקדם אותנו? לא יודע). עד שלא יקום דובר או דוברת יפנית
מבין הקוראים ויחכיםם אותנו לגבי הממציא, נצטרך להסתפק במשחק עצמו. יודעים מה ?
דווקא לא רע.
המשחק
נמכר בארץ על ידי חברת 'אלפייט טויס' ומצוי בחנויות.
(התפרסם באתר כיפה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה