לובה חרל"פ שואלת ('הצופה ז' בשבט) "אך איפה היא [האישה הלומדת גמרא - ה"א] ואיפה התלמיד חכם [צ"ל תלמיד החכם - ה"א] הבקי בגפ"ת, השולט בפירושי הראשונים ... הנושא ונותן בעקבות גדולי האחרונים ... והמעמיק בספרי הגאונים וגדולי ראשי הישיבות בדורות האחרונים ..."
לכאורה נראה כי לדעתה הגברים נולדים עם כפית של תלמוד בפה, אולם כבר הכותבת חשה באבסורד העולה מתך דבריה ומיד היא מסייגת : " אילו היינו מקבלות חינוך ללימוד תורה ולחיי תורה באינטנסיביות המקבילה לזו שמקבלים הגברים ... היינו מגיעות גם להישגים שכאלה ... אך אז - מתי היינו מפתחות ומבטאות צדדים אחרים באישיותנו, צדדים אסתטיים, חברתיים, עניני דרך ארץ... ואיך היינו מתפנות להרות וללדת, לגדל את ילדנו ולהשקיע (גם) בהם את זמננו ... והאם ברצוננו באמת לעשות תפנית של 180 מעלות בנשיותנו ... ?"
צא ולמד שאין תועלת בגברים בכל הנוגע לאסתטיקה, חברה ובודאי שלא בגידול ילדים. ואם תקשו והלא ילדיה של האישה הם גם ילדיו של האיש ? לכאורה תיובתא דלובה חרל"פ - תיובתא.
אכן, קטונתי, לעלום לא אוכל להיכנס לנעליה של אישה בשל היותי איש. אולם גם אדם הנני ואין לי אלא להתפלא: וכי סדנא דגבריא חד הוא ? וכי כל הגברים הנכנסים לשערי בית הספר עולים וצומחים להיות גדולי תורה ? ומהו המנגנון שיוצר גדולי תורה ?
קושיה זו - שוברה בצידה וממנה נוכל ללמוד על עתידן של נשים בעולם התורה. לשערי בתי הספר הדתיים נכנסים מדי שנה כ 10000 ילדים (כל המספרים שלהלן הם בחזקת דוגמה בלבד לצרכי פשטות הנימוק) מהם עוברים לישיבות תיכוניות (קרי ללימוד אינטנסיבי יותר של גמרא) כ 2500. מתוכם ימשיכו בישיבה גבוהה כ 500, מהם ישארו מעבר לשיעור ו' או ז' כ 100 שילמדו רבנות, מקרבם אולי 10 יתבלטו בהתמדתם ובכשרונם ולבסוף, אולי אולי אחד יהיה ראש ישיבה מפורסם, פוסק מקובל או מחבר ספרי הלכה פופולריים. וזה במהלך של שנים אחרי שנים. השפיץ של המערכת, גדול התורה, נשען על כל הפירמידה הנזכרת. נטלת לבנה מהפירמידה וגדול הדור הבא פשוט לא יהיה.
אכן, גדול התורה עוסק פחות בחיים ולעיתים נטל גדול יותר נופל על כתפי רעייתו האוהבת והתומכת. ה'מזל' הוא שזה יחסית נדיר. שאר 90 הרבנים שנזכרו יפתחו כישורים בתחומים נוספים, כולל גידול ילדיהם.
הבעיה המרכזית כיום בלימוד התורה של הנשים הוא שהפירמידה טרם נבנתה. בכל השנים שעברו מאז החלו לימודים תורניים לנשים בגיל שאחרי התיכון (קרי מדרשות וכדו') ניתן לספור את הנשים שהגיעו למדרגת 'תלמידת חכמים' על כפות ידי איש אחד או שנים. זאת לא משום שאין פוטנציאל, אלא משום שהפירמידה התומכת חסרה.
אם נדאג שכל הבנות בגיל תיכון תצוידנה בידע מינימלי בלימוד תורה, אם ניצור מסגרות שתוכלנה לקלוט אלפי בנות ללימודי המשך תורניים אינטנסיביים, אם נקים 'כוללים' לבנות שבהם תוכלנה נשים להקדיש עצמן ללימוד גפ"ת, ראשונים ואחרונים (וגם נדאג לתואר מתאים למצליחות) הרי שתוך מספר שנים (הרבה שנים) איכות התוצר הלימודי תלך ותעלה ופתאום נגלה שיש לנו גם גדולי תורה ממין נקבה.
ברור שזה יהיה קשה, גם לגבר זה קשה, גם משפחתו של כוללניק סובלת ממחסור מסוים, אבל הציבור המאמין תומך והכוללניק שלנו מסתפק במועט. אז אכן יתכן שבעלה של 'כוללניקית' שכזו יצטרך ל'הקריב' יותר עבור הבית, יותר שעות אחה"צ עם הילדים (כי האישה בסדר ערב במדרשה). זה אפשרי (נשים רבות עושות את זה עבור הבעל וכי גברים נחותים מנשים) וזו איננה בושה. החברה שלנו יכולה לעזור על ידי תרומה למלגות מתאימות.
אז אולי היום ה'תוצר' התורני (בדמות כרכי 'להיות אישה יהודיה') הוא קצת בוסרי או לא מהוקצע (ולא לי לשפוט). זה רק עניין של זמן וניסיון. נכון שכיום לדבר על 'לתפוס מקום בשורה הראשונה של גדולי התורה ופוסקי הדור' - נראה כחלום. למעשה זהו חזון. בלי חזון שום דבר לא יקרה. אולם בתחילת הדרך, הלעג, הבוז, הספקנות תהיינה מנת חלקם של החוזים. אני מקווה שכל החוזות לא תרתענה.
אסיים בהסכמה לפחות בנקודה אחת עם הכותבת. דווקא מפני שאנו רק בתחילת הדרך, על ההולכות בה להקפיד שבעתיים על 'והייתם נקיים מה' ומישראל' ולא לתת שום עילה לשום איש לצאת חוצץ נגד המהלך. צריך להקפיד שבעתיים על מסגרת ההלכה ועם מי יושבים בדין (סנהדרין כג.). ולזכור תמיד שמים שקטים - חודרים עמוק ואין מים אלא תורה.
(פורסם בהצופה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה