גילוי נאות
לא הייתי תלמיד ישיבת הסדר, אפילו מכינה לא עשיתי. סתם שמונה שנים בצבא 'רגיל'. בסולם של נועה איתם אין לי בכלל מדרגה, מה יש מתחת ל'עם הארץ' ? אולי שייגץ.
מאידך, אני מלמד במוסד שיש בו גם משום המכינה וגם משום ישיבת ההסדר, אבל מפני שזה מוסד לבנות זה אולי שייך לעולם ההפוך ונרחיב בהמשך.
מדרגת עם הארץ
האנלוגיה המכלילה והמצחיקה משהו בין ישיבת הסדר=תלמיד חכם ומכינה=עם הארץ, אין לה (כמו הכללות רבות) על מה להסתמך. לא כל בוגרי ישיבות ההסדר הם תלמידי חכמים ולא כל בוגרי המכינות הם עמי ארצות. ההתמדה לשבת לאור הפלואורסנטים של בית המדרש, איננה ערובה להבנה נאותה של סוגית גמרא, שלא לדבר על אמירת סברה ישרה.
הדעה כי אין סתירה בין להיות תלמיד חכם ובין להיות איש מעשה היא נכונה עד מאד. יש רק לשאול מדוע מנסים שני הצדדים להשריש את הרעיון כי על הנער לוותר על אחת משאיפותיו. לא מצאנו בארץ כמעט מוסד אחד המקדש את השילוב הקדוש, שהוא אבן היסוד להשקפה הציונית דתית, של תורה ועבודה. נראה כי כל מי שפונה למקצועות ה'חול' ולהיכל ה'סטרא אקדמיא' מורד לכל הפחות לדרגת 'בעלבת'. תלמיד חכמים אמיתי, כך מטפטפים לנו בהשפעת השקפות זרות, הוא מי שממית עצמו באהלה של תורה (ושוכחים שתורתנו תורת חיים היא). מאידך מי שמכניס את שגרת לימודו לאוניברסיטה נתקל בחומת לעג בצורה.
המצב דורש שינוי. בין השאר על ידי ניתוח מדוקדק של תפקיד מערכות החינוך שלנו, כולל מערך ישיבות ההסדר והמכינות.
ללמוד תורה
האמנם קל ללמוד גמרא ? למצער,סוברת איתם, אין זה קשה יותר ממפרט טכני של צוללת... דומה כי הויכוח, שאבקו נדמה כי שקע, על שיטת לימוד הגמרא בישיבות התיכוניות (וי"א אף הישיבות הגבוהות) מוכיח כי אין זה קל ללמוד תורה. שעות רבות וסדרי ערב אין קץ, ועדין מתחבטים הר"מים איזו דרך יאה ללמד גמרא להמונים.
המציאות (קרי - מבחני האנסין בתלמוד הנערכים למועמדים להוראה, כולל בחורי ההסדר) מראה כי השנים הרבות, שעות הסדר והחברותא האין סופיות ומאות עמודי הגמרא שנלמדו על פי מראי המקומות של הר"מים, אינם מביאים את בן הישיבה הממוצע לכדי המיומנות הבסיסית לכאורה של לימוד דף גמרא באופן עצמאי (ואל תשלו את עצמכם שבישיבות החרדיות המצב טוב יותר, השכל והנסיון מראים כי אין שם יתרון).
צריך להודות, ואני בפירוש לא מגלה כאן חידושים, כי לא כל אחד יכול להגיע למדרגה סבירה בלימוד גמרא. ומי קבע שזו תכלית האדם בכלל ? הרי אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ ! ומדוע יחשבו לימודי המחשבה, המוסר, המשנה, ההלכה והתנ"ך לנחותים ? אמנם לא מכאן יצאו גדולי התורה, אבל לא כל לומד גמרא הוא בבחינת 'פוטנציאל לגדלות'.
כאן צריך גם להודות שלא כל מי שיש בכוחו ללמוד גמרא, אכן גם נהנה מכך. בכוחנו להביא את הסוסים למים, ואף יכולים אנו להשקותם בכפיה, איננו יכולים לגרום להם ליהנות מכך. מה תועלת יש בלימוד שאין הלומד (המבוגר) נהנה ממנו (וגם הבנת החשיבות וחיבובה - להנאה תחשב).
וגם מי שנפשו חשקה בגמרא, ויש בכוחו להבין סוגיה על בוריה ונכון הוא לצלול בים התלמוד הרחב והעמוק, יודע היטב כי התורה מתשת כוחו של אדם. דומה כי הרבה יותר קל ללמוד פיסיקה מאשר ש"ס ופוסקים. סהדי במרומים שלא היה לי מבחן קשה כמבחן ב'איסור והיתר' בכל שנותי באקדמיה.
למען הסדר הטוב
אם אמנם אנו מקבלים את ההנחה שלימוד אינטנסיבי של גמרא ופוסקים איננו יכול להיות נחלת הכלל, יש ליעד את המסגרת הייחודית לכך (ישיבת ההסדר) לאותם אלו המסוגלים לכך. תוכנית לימוד למצטיינים ומשקיענים.
ומה יעשו השאר ? כל אותם אלו שאינם מתאימים או אינם רוצים בלימוד האינטנסיבי ? אולם חשים רצון עמוק לשדרג את עצמם בלימוד תורני ובידע ?
ההבדל, אפוא, בין ישיבת ההסדר והמכינה, איננו קיים למעשה. מדובר בשתי מגמות של אותו מוסד - מוסד לימודי המשך תורניים. מגמה ללימוד גמרא אינטנסיבי ומגמה כללית יותר. יכול מוסד מכובד להכיל בקרבו את שתי המגמות. התוצר איננו צריך להימדד אלא בהתאם לציפיות.
ומה לגבי הציפיות של החברה ? האם נוכל להרשות לעצמנו בוגרים יראי שמים המכשילים את עצמם באיסורים חמורים בשל אי ידיעה ? תמהני אם גם לאחר לימוד ארוך וממושך אי אפשר להיכשל בשל אי-ידיעה. לכן הלקח הכי חשוב שעל המחנכים והר"מים לדאוג שבוגריהם יהיו מצוידים בו הוא ידיעת אי-הידיעה. הצורך לבדוק ולברר, לשאול חכם כשיש ספק וגם אם אין, לקבוע עיתים לתורה גם לאחר סיום הלימודים ולדעת, שתמיד אפשר וצריך ללמוד עוד.
חפש את האישה
אם הבנות רצות אחרי בוגרי מכינות, הרי שיש להקשות אחרי מי רצים הבנים, הן בני הישיבות והן בני המכינות. יותר נכון, אחרי מי היינו רוצים לראות אותם רצים. מדוע נראה כי בת לומדת תורה (חלק מ'העולם ההפוך' של נעה איתם) נתפסת בעיני רבים מהם כאיום וכעילה לפסול את ה'בלינד דייט'. לו זה היה נעצר ברמת שיעור א' שגאוותם הבלתי מוצדקת העבירה אותם על דעתם, ניחא. אלא נראה כי זו גם דעתם של רבותיהם ועל דא קא בכינא. אמרו לי בנות לומדות תורה שחבריהן לספסל הסניף שהלכו למכינות יוקרתית, מביעים יותר מפליאה על בחירתן ללמוד תורה.
אדם שהתורה יקרה ללבו, אהבת התורה ולימודה חשובים לו, אדם כזה היה שש על בוגרת מדרשה כמוצא שלל רב. מדוע אפוא מספרות לי תלמידות שהסעיף הזה של לימודים תורניים גבוהיים ברזומה שלהן הוא אבן נגף בדרך להקמת משפחה. הלו מעצמכם תבינו שנערה כזו לא תחפוץ אלא בבעל 'בר הכי' שלא יפול ממנה ביכולתו הלימודית ובאהבת התורה. יש כאן פוטנציאל לבית בעל עוצמות גדולות בתחום התורני, אפס המציאות מראה שישנה רתיעה וחבל. לו היו הבני"שים שומעים לי הייתי אומר להם לרוץ לפני שייגמר המלאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה