בכל פעם שלימדתי את ספרי שיבת ציון (אלו מהתנ"ך) היינו כמובן מגיעים אל הפסוקים הבאים:
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת: וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב: וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם: זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם: עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה': (חגי א' ב-ח)
כשהיינו מתעכבים על הבנת טענות העם, כפי שהן משתקפות בטענות ה' בפסוקים אלו, אי אפשר היה שלא להקביל את המצב אז למצב היום (וכידוע אינני הראשון להקביל בין שיבת ציון ההיא ובין שיבת ציון של ימינו). כאז כן עתה מעלים בני ישראל טענות שונות ונימוקים כבדי משקל מדוע לא לגשת לבנין בית המקדש. אולם כבר אז נראה כי הנביא, בשם ה', דוחה את דבריהם בטענה, אשר אם נקלף ממנה את מעטפת הנימוס, אומרת 'הכל תירוצים עלובים'.
העם מעלה בעיות כלכליות ורומז על בעיות פוליטיות. טענות נכונות דרך אגב. אולם ה' הופך את הסיבה והמסובב. לא הבעיות מונעות את בנין הבית, אלא שהעדר הבית מביא לכל אותן בעיות.
אמנם אין לנו נביא, אולם מוחזקים אנו מפי חז"ל שרק נבואה שנצרכה לדורות נכתבה. מאז בנין בית המקדש השני עברו כ 100 דורות ולא היה בקורות עמנו דור אשר נבואה זו נצרכה לו יותר מדורנו אנו.
על כן הכני בתדהמה ובצער מאמרו של הרב סתיו ('השבת' ש"ק מטות-מסעי). הכותרת של המאמר הינה העתק מדויק להבהיל של טענות העם בתקופת חגי – " לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת" והתוכן, אשר למרות שכל דבריו של הרב נכונים, אין הוא אלא בגדר של תירוץ למחדל של הדורות האחרונים, כולל דורנו אנו. האומנם בעיית הפירוד והמחלוקת בתוכנו מוֹנעת את בנין הבית ?אולי היא בעצם מוּנעת מהעדרו ?
אז אמת שישנם מכשולים עצומים בדרך. החל מהתנגדות פוליטית של העולם וכלה ברתיעה של חלק מעם ישראל (חילונים וחרדים). אולם האם פירושו של דבר שעלינו למצוא 'הסבר' מדוע גם אנחנו נתחבר למקהלה של 'זה לא העיתוי הנכון' ? גם אם קטן כוחנו ודל מלגשת ישירות לביצוע המשימה, אוי לנו אם נשלים עם מציאות זו. אם נפיל שלהבת בין ארזי הציונות הדתית, מה יקרה לאזובי החילונים והחרדים ?
והאם באמת אין בכוחנו לעשות מאומה ? אדרבא, מארגון כ'צהר', מאדם שהוא רב של עיר ואם בישראל, מראש ישיבת הסדר – אני מצפה שהם יקומו ויעשו מעשים. מעשים מוסג אלו המועלים במאמר כ'בעיות'. ייסד ראש הישיבה שיעור בזבחים בישיבתו, יקים רב העיר לציבור הרחב מערכת לימוד של הלכות טומאה וטהרה והשלכותיהם המעשיות על חיי היום יום בזמן שבית המקדש קיים, יעלה רב בית הכנסת להר הבית עם כל קהילתו, יערוך ארגון הרבנים ימי עיון בתורת הקורבנות. אי אפשר להשאיר את כל נטל המלאכה על כתפי ארגון חשוב אך קטן ואזוטרי כ'מכון המקדש'.
נתעורר אנו לעשות את אשר לאל ידינו ויהי רצון שיאמר ה' " אֲנִי אִתְּכֶם".
(לא פורסם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה