בפרשתנו מגיעים בני ישראל אל סיפה של ארץ כנען. הם מגיעים מן המדבר וחפצים לחצות את הירדן אל נחלתם. דא עקא ובדרכם ניצבות (מדרום לצפון) ממלכות אדום, מואב וממלכת סיחון האמורי. במזרח נמצאת ממלכת בני עמון.
דרך המלך העולה מן המדבר צפונה עוברת דרך ממלכות אלו והראשונה שבהן היא כאמור – אדום.
משה פונה אל אדום בבקשה לעבור דרך ארצם בדרך המלך, תוך הבטחה מפורשת לא לפגוע ברכוש:
"נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ:"
הרש"ר הירש מסביר שהביטוי 'לא נשתה מי באר' דומה לענין ה'לא נעבור בשדה ובכרם' ומשמעו אי פגיעה ברכוש הפרטי (שכן אין באר טבעית – כל באר היא מעשה ידי בני האדם שחפרו אל מעבה האדמה עד שהגיעו אל שכבת מי התהום ויצרו מעין מלאכותי).
האדומים מסרבים לבקשה זו ומשה מנסה שוב ברור לנו שהצעתו הבאה תהיה הצעת פשרה שיש בה משום הרעת תנאים לבני ישראל:
"בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"
אכן במקום 'דרך המלך' נמצא את 'המסלה' ובמקום ההבטחה לא לנטות... ישנה הבטחה לקנות מים. כל הפרשנים מסכימים ש'המסלה' היא דרך צדדית נחותה העוברת הרחק ממרכזי האוכלוסייה והרש"ר הירש מסביר שמה שבנ"י מציעים זה שלמרות שליד המסילה המים אינם מי באר אלא מי הפקר – בכ"ז ישלמו תמורתם. גם לכך מסרבים האדומים.
באין ברירה, נוטים בני ישראל הרחק מזרחה ועוקפם את אדום. בדרכם זו הם גם עוקפים את מואב ורק פחדיו של בלק מביאים אותו לבקש לו (בפרשה הבאה) קוסם שיציל אותו מיד בני ישראל (שכאמור, אינם מתכוונים כלל לעבור דרכו). בני ישראל 'משתחלים' ברווח שבין מואב ועמון אל ממלכת סיחון החוצצת בינם ובין מעברי הירדן שמול ערבות מואב (זהו שם היסטורי, באותה תקופה ערבת מואב אינן נמצאות בחזקת ממלכת מואב).
מדוע מסרב אדום לאפשר לבני ישראל לעבור בדרכו ? שאלה זו מתחדדת לאור מה שמספר לנו משה בשירת הים – 'אז נבהלו אלופי אדום'. יתכן ונוכל להבין זאת לאור תיאור הברכה לעם ישראל בעת שעושה רצונו של ה' (ויקרא כ"ו ו) "וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם". מעבר של כח לוחם, אפילו בדרך להלחם בצד ג' – יש בו משום איום ופגיעה בריבונות. על פי חז"ל זו היתה הסיבה שבעטיה ניסה המלך יאשיהו לעצור את פרעה נכו מלעבור בארץ ישראל, מהלך מוטעה שנגמר בנפילת המלך ליד מגידו. סביר שתפיסה זו רווחה בקרב אומות האזור בכללותן ומשום כך לא רצו האדומים שכח לוחם גדול יעבור בשטחם.
ואכן, מדוע לא מפלסים בני ישראל את דרכם דרך אדום בכח החרב ? ענין זה מתברר בפשטות מתוך דברי ה' בדברים ב' ה:
"אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר:"
ובאופן כללי יותר בעמוס ט' ז:
"הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר:"
כלומר – לכל עם ואומה מקצה הקב"ה את מקומה עלי אדמות. האימפריאליזם הוא מגונה בעיני ה' ובמצב אידאלי כל אומה צריכה לדעת את מקומה וגבולותיה. למרבה הצער בא סנחריב ובלבל את האומות ואין אדם בעולם, פרט לעם ישראל, יודע את מקומו הטבעי. כנראה בשל כך לוטשים עמים רבים את עיניהם לארץ ישראל, בימות המשיח שבהם 'לא ישא גוי אל גוי חרב' תתברר גם לאומות העולם זהותן הלאומית וממילא מקומן הטבעי על פני כדור הארץ וממילא ישרור השלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה