" מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" – על ברכות בלעם

(לע"נ הנער אמיתי בן אלכסנדר)

שלש פעמים מנסה בלק מלך מואב להביא את בלעם לכדי קללה על עם ישראל. לא נדון כאן בשאלה מה היתה יכולה קללה כזו להועיל, נסתפק בעובדה שמלך מואב האמין שיש בכוחה של הקללה להזיק לעם ישראל. אין להתפלא כלל על כעסו בעקבות כל פעם שבלעם מברך במקום לקלל.

בעיון זה נבחן בקצרה את שלשת מחזורי הקללות שהפכו לברכות. בהתחלה נעין במבנה ובסוף עניר גם על התוכן.

קל לראות שכל מחזור מחולק לשלaה חלקים (נתעלם כרגע מהתוספת שיוזם בלעם לאחר שהוא 'מפוטר' על ידי בלק):

א.    הקדמה – המניע לברכה.

ב.     הערה נבואית – אמירה הבאה להדגיש את היותו של בלעם נביא הכפוף לה'.

ג.       הברכה המופנית לישראל

מחזור	ראשון	שני	שלישי
הקדמה	מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל:	קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר:	נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
נבואה	מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה -ֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה':	לֹא אִישׁ -ֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה: הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה:	נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי -ֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
ברכה	כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ:	לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' -לקיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ: -ֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ: כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה   פָּעַל -ֵל: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה:	מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם: יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ: -ֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ: כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר:

מה ההבדל בין המחזורים ?

במחזור הראשון מודה בלעם שהיוזם הוא בלק ("ינחני בלק"), הוא הכח המניע של התהליך. אולם בלעם מיידע את בלק שהוא אינו יכול לפעול נגד הבורא ("מה אקב לא קבה –ל") והתוצאה – ברכה.

במחזור השני, היוזם הוא בלעם, אולם בלק הוא עדין המאזין האולטימטיבי ("קום בלק ושמע"). בלעם מנסה להסביר לו שאין לו שום יכולת לרמות את הבורא או להתעלם ממנו, יתרה מזו, גם את דעת הבורא – אין להשיב ("ההוא אמר ולא יעשה"?) ושוב בתוצאה היא ברכה.

במחזור השלישי, בלק נעלם. דומה שקריאתו של בלעם הופכת אוניבסלית, אבל עדין מקורה של הנבואה – בה' ("שמע אמרי –ל") וכמותה – הברכה.

גם בברכות ישנה התפתחות. אם בהתחלה עם ישראל מוזכר כמי שנמצא מחוץ לחשבונות אומות העולם ("ובגוים לא יתחשב"), הרי שבברכה השניה הוא כבר מתעורר לפעולה (מדינית ?) – "הן עם כלביא יקום". בברכה השלישית ואחרונה אנחנו מוצאים את עם ישראל כמנהיג מנצח שכבר נח על זרי הדפנה ("כרע שכב כארי").

במצב זה מבין בלק שכל ניסיון נוסף רק ישדרג את הברכות שמקבל עם ישראל עוד יותר והוא מפסיק את מה שמבחינתו הוא פארסה, שכן כשם שהוא מאמין שקללתו של בלעם יכולה להזיק, הרי גם ברכתו יכולה להתקיים וברור לו לבלק מי הם צריו של עם ישראל ועצמות מי יגרמו על ידו.

אולם גם מי שמסופק ביכולת של קללות או ברכות של אדם לשנות את דעת הבורא, יכול לקוות ולהתפלל שמעשינו יזכו אותנו במימוש הברכה שברך ה' את אברהם אבינו (בראשית י"ב ג): "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" אשר השתקפה גם בדבריו של בלעם.

========
מאמר מענין על פרשת בלק כאן.