[מאמר זה פורסם בזמנו ב'הצופה', אך הוא אקטואלי כתמיד, אני מפרסמו כחלק מפינת הנוסטלגיה של הבלוג]
עלי להודות שאינני יורד לסוף דעתם של המתנגדים לשעון הקיץ מסיבות דתיות, האומנם הקשיים של משכימי הקום בקיץ גדולים ממצוקת מתפללי לפני הנץ בחורף?
מאידך, אינני מבין את צהלתם של תומכי שעון הקיץ כשמתפרסם החיסכון של המגזר התעשייתי, בשעה שברור שהמגזר הפרטי שילם את ההפרש. עוד יותר יש לתמוה על החיסכון העלוב שאפשר להשיגו בקלות על ידי ביטול חצי מתפקידי השרים (וי"א שהרווח לא יהיה כלכלי בלבד וד"ל).
אשר על כן, דומה שבבסיסו של דבר עומדים רק נימוקים בלתי רציונאליים, רגשיים או אישיים, אשר אי אפשר להצדיקם בהוכחה או נימוק אבסולוטי. מניפולציות על מהן שעות הצום קשות (תחילה או סוף) או על שעת ההשכמה הדרושה למטייל בחג הסוכות, או למתפלל בזמן הסליחות, כל אלו משקפים מאווים אישיים ולאו דווקא לאומיים.
היו זמנים
אבותינו פטרו עצמם מצרת הויכוח הזה, הם היו קמים טרם זריחה , מתפללים כותיקין, אוכלים פת שחרית צנועה וממהרים לעמל יומם, מי בשדה, מי בכרם ומי בחנות. לפנות ערב היו שבים לביתם, מתפללים 'מנחמייריב' וסועדים את ליבם בארוחת ערב. טרם יכלה השמן מן הנר ואחרי כלות רגל מן השוק, היו עולים על יצועם לשנת לילה מתוקה, שנת העובד.
בהערת אגב נעיר שאכן היו אוכלים אז רק שתי ארוחות, למעט שבת ש'גנבה' את סעודת הערב של מוצ"ש וזכתה ב'סעודה שלישית'.
רגע של אילוזיה
באופן קצת פרדוכסלי, דווקא בעידן של הי-טק, קל לחזור ולחיות על פי שעות זמניות. קל מאד לתכנן שעון שיציג את השעה הזמנית על פי התאריך והמיקום, שיושג בטכנולוגית GPS. שעון זה יציג את השעה 0 בזריחה ואת השעה 12 בשקיעה.
שעון כזה יחסל בין רגע את כל תעשיית לוחות הזמנים של הדלקת הנר, זמני התפילה, זמן ביעור חמץ ודומיהם. לגבאים תהיה אורה ושמחה כשלא יצטרכו לעדכן כל שבוע את שעת תפילת מנחה ולהתפלא כל יום ראשון מחדש מדוע הציבור נוהר לבית הכנסת בשעה המתאימה לשבוע הקודם. אם יעברו הכול לשעון החדש, די יהיה לקבוע ששעת מנחה היא תמיד, אבל תמיד, ב 11:45 (שעה זמנית כמובן). בעצם, זה יהיה זמן התפילה בכל בתי הכנסיות בעולם (גילוי נאות: זה גם המצב עכשיו, אלא שעל הגבאים לתרגם כל שבוע את השעה הזמנית לשעון הסטנדרטי המקומי).
התפכחות
דומה שמי שמקבל החלטות על שעון קיץ הוא אדם ערירי, קשיש או שכחן.
על כל פנים, מדובר אדם שלא יודע מה זה לשלוח ילד לישון ב 1900, עם תריסים מוגפים ווילונות מופשלים, בשל השמש הקופחת בחוץ במלוא עוזה.
הוא גם לא יודע מה זה לחזור לארוחת שבת ולגלות את ילדיך נרדמים אחד אחד בדרך מהקידוש אל נטילת הידיים (אמנם יש מי שבדלית ברירה נוקט בפתרון הגלותי של הכנסת שבת מבעוד יום, אולם מה שמתאים ללונדון (קו רוחב 52) או אפילו ניו יורק (קו רוחב 42), לא אמור להתאים לתל אביב (קו רוחב 32) ). ושבת, זאת למודעי, איננה פורים, היא באמת חלה פעם בשבוע.
הערה אישית
הקיץ הוא עונה נתעבת בעיני. לא לחינם שמה גזור מ'קץ' כלומר סיום. זו עונה של קמילה והתייבשות. עונה שאלמלא רק בה חלה החופשה הגדולה של תלמידי בתי הספר, לא היה כמעט איש פוקד את נחלי הגולן הצחיחים, ואיש לא היה טורח אל שמורת החולה המהבילה.
בעונה זו כל אדם כמה אל הערב המבשר על סיכוי קלוש להקלה בעומס החום, לבריזה קלילה שתאפשר שוב לנשום את אוירא דארץ ישראל.
אמנם סיכוי זה קיים כמעט רק במחוזות ההר, אשר למרבה התדהמה, רק מיעוט מיהודי ארצנו בוחרים לגור בהם, אבל אפילו בשרון (אשר על תושביו היה הכהן הגדול מתפלל תפילה מיוחדת ביום הכיפורים) התקווה הזו, היא הנותנת כוחות גנוזים להרוגי התמוזים (ע"פ נתן אלתרמן).
תקווה סתומה
אי איישר חילי, הייתי מבטל את שעון הקיץ מכל וכל (למען האמת – הייתי שמח לבטל גם את הקיץ עצמו ולדלג מהאביב הנעים היישר לסתיו המבורך). ברם, דומה שאין ברירה ובמציאות הנוכחית אין לנו אלא לייחל לחודש תשרי, לשעון החורף ולגשם שישטוף את שאון הקיץ ושעונו.
עלי להודות שאינני יורד לסוף דעתם של המתנגדים לשעון הקיץ מסיבות דתיות, האומנם הקשיים של משכימי הקום בקיץ גדולים ממצוקת מתפללי לפני הנץ בחורף?
מאידך, אינני מבין את צהלתם של תומכי שעון הקיץ כשמתפרסם החיסכון של המגזר התעשייתי, בשעה שברור שהמגזר הפרטי שילם את ההפרש. עוד יותר יש לתמוה על החיסכון העלוב שאפשר להשיגו בקלות על ידי ביטול חצי מתפקידי השרים (וי"א שהרווח לא יהיה כלכלי בלבד וד"ל).
אשר על כן, דומה שבבסיסו של דבר עומדים רק נימוקים בלתי רציונאליים, רגשיים או אישיים, אשר אי אפשר להצדיקם בהוכחה או נימוק אבסולוטי. מניפולציות על מהן שעות הצום קשות (תחילה או סוף) או על שעת ההשכמה הדרושה למטייל בחג הסוכות, או למתפלל בזמן הסליחות, כל אלו משקפים מאווים אישיים ולאו דווקא לאומיים.
היו זמנים
אבותינו פטרו עצמם מצרת הויכוח הזה, הם היו קמים טרם זריחה , מתפללים כותיקין, אוכלים פת שחרית צנועה וממהרים לעמל יומם, מי בשדה, מי בכרם ומי בחנות. לפנות ערב היו שבים לביתם, מתפללים 'מנחמייריב' וסועדים את ליבם בארוחת ערב. טרם יכלה השמן מן הנר ואחרי כלות רגל מן השוק, היו עולים על יצועם לשנת לילה מתוקה, שנת העובד.
בהערת אגב נעיר שאכן היו אוכלים אז רק שתי ארוחות, למעט שבת ש'גנבה' את סעודת הערב של מוצ"ש וזכתה ב'סעודה שלישית'.
רגע של אילוזיה
באופן קצת פרדוכסלי, דווקא בעידן של הי-טק, קל לחזור ולחיות על פי שעות זמניות. קל מאד לתכנן שעון שיציג את השעה הזמנית על פי התאריך והמיקום, שיושג בטכנולוגית GPS. שעון זה יציג את השעה 0 בזריחה ואת השעה 12 בשקיעה.
שעון כזה יחסל בין רגע את כל תעשיית לוחות הזמנים של הדלקת הנר, זמני התפילה, זמן ביעור חמץ ודומיהם. לגבאים תהיה אורה ושמחה כשלא יצטרכו לעדכן כל שבוע את שעת תפילת מנחה ולהתפלא כל יום ראשון מחדש מדוע הציבור נוהר לבית הכנסת בשעה המתאימה לשבוע הקודם. אם יעברו הכול לשעון החדש, די יהיה לקבוע ששעת מנחה היא תמיד, אבל תמיד, ב 11:45 (שעה זמנית כמובן). בעצם, זה יהיה זמן התפילה בכל בתי הכנסיות בעולם (גילוי נאות: זה גם המצב עכשיו, אלא שעל הגבאים לתרגם כל שבוע את השעה הזמנית לשעון הסטנדרטי המקומי).
התפכחות
דומה שמי שמקבל החלטות על שעון קיץ הוא אדם ערירי, קשיש או שכחן.
על כל פנים, מדובר אדם שלא יודע מה זה לשלוח ילד לישון ב 1900, עם תריסים מוגפים ווילונות מופשלים, בשל השמש הקופחת בחוץ במלוא עוזה.
הוא גם לא יודע מה זה לחזור לארוחת שבת ולגלות את ילדיך נרדמים אחד אחד בדרך מהקידוש אל נטילת הידיים (אמנם יש מי שבדלית ברירה נוקט בפתרון הגלותי של הכנסת שבת מבעוד יום, אולם מה שמתאים ללונדון (קו רוחב 52) או אפילו ניו יורק (קו רוחב 42), לא אמור להתאים לתל אביב (קו רוחב 32) ). ושבת, זאת למודעי, איננה פורים, היא באמת חלה פעם בשבוע.
הערה אישית
הקיץ הוא עונה נתעבת בעיני. לא לחינם שמה גזור מ'קץ' כלומר סיום. זו עונה של קמילה והתייבשות. עונה שאלמלא רק בה חלה החופשה הגדולה של תלמידי בתי הספר, לא היה כמעט איש פוקד את נחלי הגולן הצחיחים, ואיש לא היה טורח אל שמורת החולה המהבילה.
בעונה זו כל אדם כמה אל הערב המבשר על סיכוי קלוש להקלה בעומס החום, לבריזה קלילה שתאפשר שוב לנשום את אוירא דארץ ישראל.
אמנם סיכוי זה קיים כמעט רק במחוזות ההר, אשר למרבה התדהמה, רק מיעוט מיהודי ארצנו בוחרים לגור בהם, אבל אפילו בשרון (אשר על תושביו היה הכהן הגדול מתפלל תפילה מיוחדת ביום הכיפורים) התקווה הזו, היא הנותנת כוחות גנוזים להרוגי התמוזים (ע"פ נתן אלתרמן).
תקווה סתומה
אי איישר חילי, הייתי מבטל את שעון הקיץ מכל וכל (למען האמת – הייתי שמח לבטל גם את הקיץ עצמו ולדלג מהאביב הנעים היישר לסתיו המבורך). ברם, דומה שאין ברירה ובמציאות הנוכחית אין לנו אלא לייחל לחודש תשרי, לשעון החורף ולגשם שישטוף את שאון הקיץ ושעונו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה