שנת הלימודים בישראל מתחילה ב- 1 בספט' ומסתיימת ב 30 ביוני (בבתי ספר תיכוניים הלימודים מסתיימים קודם, אולם לאורך מאמר זה נתייחס לשנת הלימודים של בתי הספר היסודיים על מנת למנוע סרבול מהקוראים).
באמצע השנה ישנן שלש חופשות ארוכות יחסית – שבוע בסוכות, שבוע בחנוכה ושבועיים בפסח. סה"כ לומדים במדינת ישראל במשך 220 יום או כ 37 שבועות של לימודים. נשמע מעט ? ברוב מדינות העולם זה עוד פחות... (ראו נספח). יש לזכור שברוב העולם נהוג שבוע לימודים של חמישה ימים, כך שבמספר שבועות הלימוד אנחנו באמת במצב טוב באמצע.
מבנה זה הוא היסטורי, אבל אין מדובר במבנה שיש לו הסכמה ברחבי העולם. מתברר שכמעט אין שתי מדינות עם מבנה זהה של שנת הלימודים ! מבנה שנת הלימודים בישראל שונה גם מהמסורת היהודית של לימודים בישיבות. עיון במבנה שנת הלימודים במדינות העולם מגלה שמזג האוויר הוא הקריטריון העיקרי בקביעת החופשות. כשחם מדי או קר מדי – אין לימודים. אין ספק שבעידן הטרום-מזגני, הייתה תקופת הקיץ החמה בישראל - קשה ללימודים פרונטאליים סדירים, יחד עם הצורך לתת לתלמידים זמן של רענון, הוחלט לקיים את החופשה בקיץ – בשיא החום הארץ-ישראלי.
לחופשה זו קמו מתנגדים רבים. עיקר הבעיה נובע מהפער עצום בין משך חופשת הקיץ של הילדים (62 יום) ובין משכה של החופשה השנתית של ההורים (במקרה הכי טוב – 30 יום, לרוב היא נעה בין המינימום של 14 יום ובין 30 כמקסימום שלא רבים נהנים ממנו). מציאות זו מצריכה את ההורים העובדים למצוא פתרון להשגחה על ילדיהם הקטנים. פתרון מקובל היא הקייטנה, לפתרון זה שני חסרונות:
א. רוב הקייטנות מתקיימות רק במשך שלשה או ארבעה שבועות מתוך תשעת שבועות החופשה.
ב. מחירן של הקייטנות הוא גבוה ומטיל עומס כבד על הורים רבים.
יש מי שבוחר באלטרנטיבות זולות כמו קייטנת הורים או קייטנה מאולתרת על ידי ילדים קצת יותר בוגרים. פתרונות אלו אינם טובים ולו בשל בעיות בטיחות הכרוכות בהן.
כך או כך, עדין צריכים ההורים לדאוג לילדיהם במשך של למעלה ממחצית החופשה. אפשר כמובן לצאת לחופשה משפחתית, אולם גם אם ייטלו ההורים את מלוא ימי חופשתם באוגוסט (אחד החודשים הגרועים לנופש בארץ, הן מבחינת המחירים והן מבחינת מזג האוויר) – לא יפתרו את כל הבעיה. בדלית ברירה מאלתרים ההורים פתרונות מפתרונות שונים כגון: היעדרות מהעבודה (נזק לעובד ולמעביד), הבאת ילדים למקום העבודה (כנ"ל), שמרטפים ברצף (יקר), ניצול סבים וסבתות (שאולי עדין עובדים בעצמם) וכדו'.
גם הילדים הגדולים יותר, אשר לכאורה אין צורך לשמור עליהם, ניזוקים מהחופשה הארוכה כשבאמת אין להם מה לעשות בחופשה הארוכה. אמנם יש את מחנות הקיץ של תנועות הנוער , אך הם קצרים (ויקרים). מיעוט של בני הנוער מצליח למצוא עבודה (לרוב בהדרכה בקייטנות של יולי), אך רובם משתעמם או קונה לעצמו הרגלי חיים גרועים (שינה בשעה מאוחרת ויקיצה מאוחרת, בהייה בטלוויזיה, בילוי של שעות מול המחשב, ועוד).
נוסיף לכך את השעטנז בין התחלת שנת הלימודים לפי תאריך לעזי ובין לוח החופשות השנתי שכולו צמוד ללוח העברי ונקבל מצב שכולו דורש פתרון.
הפתרון חייב להיות שינוי מבנה שנת הלימודים והארכת מספר ימי הלימודים. אולם פתרון זה (שיפורט בהמשך) אם יקרה ויבוצע בצורה שטחית, יהיה פתרון שגוי. מערכת החינוך דורשת ניעור כללי. במסגרת זו נעסוק כאמור רק בסוגית מבנה שנת הלימודים, אולם על הקורא לדעת שצעד זה צריך להיות רק סעיף ברפורמה משמעותית במערכת החינוך שתכלול רביזיה של תכני הלימוד, שדרוג מבני בתי הספר, שינוי מבנה עבודתו של המורה והעלאת שכרו ועוד ועוד. כאמור במסגרת זו נתעלם מכל ההקשרים ולכל היותר נרמוז פה ושם על כיון לבדיקה.
כמו כן אסור להתעלם מטענות המתנגדים להארכת זמן הלימודים. גם הצורך של התלמידים בהפוגות מהלימודים הוא חיוני וגם הצורך לפצות את סגל ההוראה והמינהל – צריך להיות מובנה בפתרון (להלן נראה פתרון חלקי לבעיה התקציבית).
נעיר רק שיש מי שמטיף לעבור לשבוע לימודים בן חמישה ימים, אולם כיום אין זה נפוץ מכמה סיבות שלא נראה שישתנו בעתיד:
1) רבים מן המחנכים וההורים נגד הרעיון (בודאי בחינוך הדתי)
2) הורים רבים עדין עובדים שישה ימים בשבוע, וגם מבין אלו שעובדים חמישה ימים, לא תמיד היום החופשי הוא יום שישי.
3) גם במקומות שיש שבוע לימודים מקוצר, דואגות הרשויות למילוי היום בתכנים וממילא מדובר בסוג של יום לימודים, אם גם בגוון שונה.
הנחת היסוד של ההצעה שלהלן היא ששבוע הלימודים ימשיך להיות בן שישה ימים.
הצעה לשינוי מבנה שנת הלימודים
א. שנת הלימודים תחל בא' באלול ותסתיים בכ"ט בתמוז (בשנים מעוברות ילמדו יותר). כלומר החופשה הגדולה תקטן מ62 יום ל 30 יום.
ב. יתקיימו לימודים בערב ראש השנה, ערב חג הסוכות, ערב חג שבועות ועד י"ב בניסן (במקום עד ה' בו כיום). בערב יום כיפור לא יתקיימו לימודים בשל מנהגים שונים הכרוכים בערב החג. אין כל הגיון ללמד בימי שישי ולהימנע מלימודים בערבי חגים. סעיף זה מוסיף כ-9 ימים לשנת הלימודים.
ג. יתקיימו לימודים גם באסרו חג (סוכות, פסח ושבועות). אין כל סיבה להימנע מלימודים ביום זה. תוספת ימי לימודים - 3.
ד. חופשת חנוכה תיוותר על כנה כחופשת אמצע החורף. בנוסף תתווסף חופשה בית ספרית בחודש שבט (כשמועדה המדויק ייקבע באופן עצמאי בתיאום מקומי של בית הספר וועד ההורים). יתכן ויש לשקול אפשרות ולפיה בימי חנוכה יתקיימו לימודים במתכונת יום שישי ובמקביל יוכל בית הספר להוסיף ימי חופשה במועד שיתואם כנ"ל. צריך לוודא (בחוק ?) שהורה יוכל לקחת חופשה בימי חופשת בית הספר של ילדיו.
מדובר אפוא בתוספת של כ 40 ימים לשנת הלימודים.
הערות משלימות
כמו שהערנו לעיל, התוכנית כשלעצמה איננה מספקת בלי מינימום של תנאים מסביב. ברובם אכן לא נעסוק, אבל פטור בלא כלום – אי אפשר.
השאלה הראשונה שתוכנית כזו מעלה היא – מה יעשו בתי הספר בתוספת הימים שיקבלו. נראה שעבור תשובה זו יש להבחין בין בתי ספר יסודיים ובין התיכון (כשלצורך העניין צרפנו את חטיבת הביניים לחטיבה העליונה).
בבתי הספר היסודיים יש להרחיב את תוכנית הלימודים. אפשר יהיה לכלול יותר תחומי דעת שהופקרו בצוק העיתים, לשלב חוגי העשרה (שעד כה ניתנו בעיקר על ידי הורים בעלי יכולת), להוסיף פעילות בלתי-פורמלית (כמו בקייטנות שזמנן נבלע בתוך שנת הלימודים). כל זה עולה כסף. רק התוספת למורים על הוספת ימי הוראה היא של כ 18%. מצד שני אין ספק שהמשק ירוויח מצמצום היעדרויות הורים, חסכון בתקציב המשפחתי על קייטנות וכל זה בלי לדבר על הרווח החינוכי. המדינה צריכה לשקול ברצינות את שיקולי העלות מול תועלת.
גם בתיכון אפשר להרחיב את תוכנית הלימודים, אולם אפשר במקום זאת לפרוס את תוכנית הלימודים השש שנתית על פני חמש שנים בלבד ולסיים את התיכון בכיתה י"א ! המשמעות היא שלמעט תקופת המעבר – שינוי מבנה שנת הלימודים לא ידרוש הקצאת משאבים רבה (התקציב יתחלק לחמש שכבות במקום לשש שכבות, המורים יקבלו שכר גבוה יותר, אולם תהינה פחות משרות הוראה בהתאם).
בשנה הי"ב (המכונה 'שמינית') יתאשר לתלמידים לבחור בין מספר רב של מסלולים שרובם כבר קיימים: מכינה אקדמית או שנת השלמת בגרות, מכינה קדם צבאית, קורסים קדם צבאיים, שנה אקדמית (פרופ' טרטנברג, יו"ר המל"ג, הציע לא מזמן להרחיב את לימודי התואר הראשון לארבע שנים. בחלוקה מוצעת זו תוכל הצעתו של פרופ' טרטנברג להתקבל מבלי להזיק לסטודנטים).
במקביל תצטרך המדינה להוסיף מסלולים, בעיקר של רכישת מקצוע אזרחי ומערך של סבסוד לימודים על מנת למנוע מצב של צעירים המשוטטים חסרי מעש ברחובות.
סיום
אמנם שינוי מבנה שנת הלימודים הוא בגדר של הכרח ממש, אבל תהיה זו טעות לחשוב שבתיקון זה נצליח לתקן את כל בעיות המערכת. טוב יהיה אם שינוי כזה יבוא כחלק מרפורמה מקיפה שתעסוק גם בתכני הלימוד, במבנה ההעסקה של המורים ושכרם, בשדרוג המבנה הפיסי של בתי הספר ומספר התלמידים בכיתות, אבל במסגרת צרה זו לא נגענו אלא בנקודה אחת שעליה סובב הגיליון.
נספח – מספר ימי הלימודים בשנה"ל במדינות העולם (ע"פ מרכז מחקר ומידע של הכנסת, מחקר משנת 2003)
מדינה | בית-ספר יסודי | בית-ספר תיכון |
מונטנגרו | 175 | 175 |
יוון | 175 | 175 |
ספרד | 175 | 175 |
צרפת | 180 | 180 |
בלגיה | 182 | 182 |
אירלנד | 184 | 180/200 |
פורטוגל | 184 | 172/203 |
גרמניה | 188/208 | 188/208 |
אנגליה ווילס | 190 יום לפחות | 190 יום לפחות |
צפון-אירלנד | 190 יום לפחות | 190 יום לפחות |
סקוטלנד | 190 | 190 |
סלובניה | 190 | 190 |
דנמרק | 200 | 200 |
הולנד | 200 | 200 |
איטליה | 200 יום לפחות | 200 יום לפחות |
לוקסמבורג | 212 | 216 |
פינלנד | 190 | 190 |
קנדה | 195 | / |
מלטה | 195 | / |
שבדיה | 200 | 200 |
ניו-זילנד | 200 | / |
אוסטריה | 200 | 200 |
ממוצע | 182.83 | 181.33 |
ישראל[1] | 220 (184 בבתי"ס שבהם מלמדים 5 ימים בשבוע) | 211 (176 בבתי"ס שבהם מלמדים 5 ימים בשבוע) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה