מתברר שהמשפט המיוחס למרק טווין המופיע בכותרת התגובה התרחב גם לתחומים מתמטיים נוספים. בלהטוטי מספרים מנסה ד"ר שפירא להרדים אותנו בכל הקשור לסכנת סיפוח עוד ערבים למדינת ישראל. לפני שנעבור על ההנחות ועל המספרים נעיר הערה כוללת. משנה לשנה מתבררת עומקה של העוינות בין יהודים וערבים במדינת ישראל, טענות של קיפוח מחד ושל עוינות מאידך הולכות ומתגברות. כל מהלך שיגדיל את גודלה של האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל רק יעצים תהליך זה.
עוד נעיר שהכותב מתעלם לחלוטין מסוגית ערביי עזה המונים כשלעצמם כמעט מיליון נפש. לא ברור מנים התקווה שהם יהיו מוכנים להקים לעצמם מדינת ננסים בלי יו"ש ?
ועתה להערות המתודיות
א. אחוז הערבים ואחוז היהודים. על פי נתוני הלמ"ס ערביי ישראל מונים כ 1.583 מיליון. מתוך 7.73 מיליון אזרחי המדינה זה אכן רק קצת יותר מ 20%. אולם אם נבדוק את אחוז היהודים נגלה שהם רק כ 75% מהאוכלוסיה. הלמ"ס נוהגת לפלח את נתוניה ל'יהודים ואחרים' אל מול 'ערבים'. ה'אחרים' כולל את כל הלא יהודים שאינם ערבים ומתברר שהם מונים כ 5% מהאוכלוסיה !
ב. למרות העלייה המפתיעה בפריון במגזר היהודי והירידה בפריון במגזר המוסלמי, עדין שיעור הגידול של האוכלוסיה הערבית בישראל, גבוה יותר מהממוצע (יש לזכור שהפריון היהודי הוא בעיקר במגזר החרדי והדתי ויש לזה השלכות שלא זה המקום לדון בהן). גם בהערכות הממעיטות עתיד אחוז האוכלוסייה הערבית בישראל לגדול לכ 23% במהלך שני העשורים הקרובים. על פי מחקרו של יעקב פייטלסון (שלא ניסה לנפח את מספרם של ערביי יש"ע) הירידה בפריון של ערביי יש"ע מפגרת במקצת אחרי זו של ערביי ישראל.
ג. מספר ערביי יש"ע, בהערכה הממעיטה של המחקר הדמוגראפי (מחקרם של צימרמן ואטינגר) , עומד על 1.5 מיליון (לא ראיתי מחקר המדבר על 800 אלף). סיפוח השטח יחייב איזרוח של כולם. ההנחה שנוכל לבחור את מי לאזרח ואת מי לא היא סוג של הימור. התוצאה תהיה אפוא שאחוז היהודים בישראל ירד ל 63% בלבד (אל מול 75% כיום), אם נתחשב בתהליכים דמוגרפיים אחוז זה יקטן לכ 60% תוך עשור או שנים.
ד. אפילו בהנחות האופטימיות מאד של המחבר, 27% מאוכלוסיית המדינה משמעה 32 ח"כים ערבים בכנסת. כל שנותר הוא שיעבירו חוק שיחייב את הנשיא להטיל על ראש המפלגה הגדולה את תפקיד ראש הממשלה והנה לכם ראש ממשלה ערבי (לפחות אחד שינסה להרכיב קואליציה).
ה. בשביל לצמצם את הפער (שכאמור הוא יותר גדול מהמוצג) מציע המחבר לאמץ שתי הצעות השנויות במחלוקת גם בלי ההיבט הלאומי: מתן אפשרות הצבעה ליורדים (שלא לדבר על יהודים שמעולם לא היו אזרחים) ובחירות אזוריות (בשיטה מפלה שלא חסרים יהודים שיתנגדו להיבט זה שלה). ואם שתי ההצעות לא תתקבלנה מחמת הסיבות הרציניות המונעות קבלתן כבר עתה ?
ו. הכותב חושב שפתרונו יציל את המדינה מהאשמות באפרטהייד. קל לראות שהפתרון רק יחריף את הביקורת כשהטיעון יהיה שמדינת ישראל מפלה את אזרחיה שלה !
סיכומו של דבר, סיפוח ערביי יו"ש לישראל ידרדר עוד יותר את מרקם היחסים הבין דתיים בה, את חוסנה הביטחוני ויקרב אותה יותר מתמיד למדינה דו-לאומית.
ומה האלטרנטיבה ? מבין שלל האלטרנטיבות הגרועות, זו אחת הגרועות, אם לא הגרועה והמסוכנת ביותר. היא גם מסוכנת כהצעה מפני שהיא דוחקת את הישראלי הממוצע אל חיק רעיונות השמאל הקיצוני.
במדע כשניסוי נכשל אפשר לזרוק את התוצאות לפח ולנסות שוב. למדינת ישראל את הלוקסוס הזה.
(פורסם במקור ראשון)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה