המרוץ בליכוד

כמי שאינו חבר ליכוד, לא מתעתד להיות חבר ליכוד וגם לא חושב להצביע למפלגה ליברלית-חילונית כמו הליכוד (גילוי נאות: אני ציוני-דתי בהשקפתי), אני מביט במבט שחציו משועשע וחציו מסוקרן במאבקו הסיזיפי של משה פייגלין לראשות הליכוד.

מר פייגלין טוען שהמרוץ שלו, גם אם יכשל אבסולוטית בפעם המי יודע כמה, הרי שהמגמה היא של גידול מתמיד בתמיכה בו. החזון הסופי של ראשות הליכוד ומשם כמדומה גם ראשות הממשלה – בוער בקרבו והוא היחיד המנחה אותו בדבקות קאטואית של ממש. בינתיים מופקר שדה העשייה היומיומי ליריביו של פייגלין בליכוד ולפוליטיקאים מהמפלגות האחרות, כולל מפלגת הבית היהודי-מפדל החדשה שמעשיותה היא לצנינים בעיניו.

אינני יודע להכריע עד כמה תואמות השקפותיו של משה פייגלין לאלו של הליכוד. הוא טוען שכן, יריבו טוענים שלא. שמייח בליכוד. במאמר זה ברצוני לעמוד רק על שתי נקודות, אחת לגבי המשמעות של הצלחתו או כשלונו של המרוץ של פייגלין לגבי הליכוד עצמו. הנקודה השנייה היא המשמעות של המרוץ לגבי הציונות הדתית.

מה יקרה אם התמיכה לה יזכה פייגלין במרוץ תגדל יחסית לפעם הקודמת? יריבותיה של מפלגת הליכוד תשושנה לציין עובדה זאת כביטוי להקצנה של הליכוד (ואין זה משנה אם זה נכון אם לאו – זו התדמית) בניסיון למשוך קולות של אנשי מרכז אליהן. במקרה כזה יצטרך נתניהו לפעול בכדי לאזן את התדמית המתקצנת של הליכוד. דומני שיש לו שתי פעולות אפשריות. הראשונה פעולה ארגונית שתנסה לצמצם את בסיסי הכוח של משה פייגלין, בדגש על הייצוגיות של המתפקדים מיש"ע. האפשרות השנייה תהיה לנסות ולשריין דמויות כמו אהוד ברק כגורם מאזן לתדמית הפייגלינית הלא רצויה. הנה כי כן נראה כי בניגוד לתעמולה של משה פייגלין בחירה בו משמעה קידום השיריון האפשרי של ברק (ואולי עוד מחבריו) ברשימת הליכוד.

יש לציין ששריון כזה הוא טוב לימין המדיני. הופעת ברק ברשימה ויצירת תדמית של מפלגת מרכז תבריח אולי קולות למפלגות אחרות שיצטיירו כיותר לאומיות, בדגש על המפלגה הציונית דתית, אבל תביא לליכוד רווח מכופל מהמרכז, בדגש על חשבונה של קדימה שדומה שהיא נמצאת בתהליך התרסקות.

ההיבט השני שיש להעיר עליו היא ההשפעה על הציונות הדתית. בענין זה משתף משה פייגלין פעולה עם הנהגת הליכוד הנוכחית. הליכוד מנסה, ומצליח למדי, להיבנות ממאגר המצביעים של הציונות הדתית. התהליך הוא דו ראשי. מצד אחד מקיף נתניהו את עצמו בחובשי כיפות סרוגות. לא רק בלשכה אלא גם בתפקידים ממלכתיים (רט"ג, ממ"י ועוד). באגף השני מתנהלת תעמולה המנסה להדביק לציונות הדתית את התואר 'סקטוריאלית'.

קל לראות כיצד מנסה הליכוד לטשטש בין המושג הסוציולוגי של 'ציונות דתית' כקבוצה בחברה הישראלית שיש לה, כמו לכל קבוצה אחרת, אינטרסים מגזריים ובין ההיבט האידיאולוגי של 'הציונות הדתית'. התייחסות לאידיאה הציונית דתית תדגיש את ההבדלים בין השקפת הליכוד ובין השקפת הציונות הדתית ובכך עלולה להביא את בני המגזר ולא רק לבחור במפלגה הטעונה באידיאולוגיה זו,  לכן מתאמצים דברי הליכוד, בדגש על חסרי כנסת ופעילים מרכזים בני המגזר, כולל מר פייגלין, לתאר את המפדל כמפלגת הסקטור. רק התיחסות סוציולוגית יכולה להצדיק ולאפשר התפקדות ובחירה של ציונים דתיים למפלגה חילונית-ליברלית כמו הליכוד. ההתנהלות הפנים ליכודית של בני המגזר אכן נגועה פעמים רבות בסקטוריאליות.

אולם למרות הכל, הציונות הדתית היא עדין אידיאה הנזקקת למפלגה עצמאית. ככל שיאלץ נתניהו להדגיש את מהותה החילונית-ליברלית של מפלגתו כדי למזער את הנזקים שלדעתו גורם פייגלין לליכוד, כך יתבררו טוב יותר ההבדלים האידיאיים שבין המפלגות, בין הציונות הדתית הקלאסית השומרת על עצמאותה ובין בניה הסקטוריאליים המוצאים מפלט בליכוד.
(פורסם ב'כיפה')