מן המפורסמות שבעבר הסתובבו כאן באזור עמים גבוהים יותר
מן הממוצע. בפרשתנו נזכרים מספר עמים הנחשבים כענקים:
- באזור מואב ישבו הרפאים שנקראו בפי המואבים 'אמים': "הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים: רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים:" (ב' י-יא).
- גם בארץ בני עמון ישבו הרפאים, אלא ששם כינו אותם 'זמזמים': "אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים: עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:" (ב' כ-כא).
- היו גם רפאים שהמשיכו להיקרא רפאים.
- (באזור ישבו גם החרים (בשעיר) והעוים (במישור החוף), אבל עליהם לא נאמר שהם ענקים).
הרפאים, הוכו בזמנים קדומים בידי ארבעת המלכים
המסופוטמיים:
"וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא
כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת
קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם:"
(בראשית י"ד ה).
אחדים מן הרפאים הקדומים שרדו אל ימי בני
ישראל. המרגלים פגשו בדרכם כמה 'בני ענקים': "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא
עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק..." (במדבר
י"ג כב). בשובם הם מתארים את ההרגשה לעמוד ליד אחד מהם: "וְשָׁם רָאִינוּ
אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:" (במדבר י"ג לג). עוד נחזור לנקודה הזו.
הרפא המפורסם מכולם מופיע בפרשתנו – הלא הוא
עוג מלך הבשן : "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר
הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן
תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ: (ג' יא)
תיאור מטתו של עוג מקנה לנו הצצה לגובהו של
אותו אדם. המדרש בברכות (נד:) מתאר את מלחמתו של עוג בישראל. בסופו של התיאור
מספרת הגמרא: 'משה כמה היה גובהו? עשר אמות, נטל מקל של עשר אמות, קפץ עשר אמות
באויר, הכה (את עוג) בקרסולו ומת' ("משה כמה הוה - עשר אמות, שקיל נרגא בר
עשר אמין שוור עשר אמין, ומחייה בקרסוליה וקטליה"). לא ננסה כאן להבין מה
מנסה המדרש ללמדנו בתיאור זה ונסתפק בפשט הכתובים.
ננסה לחשב את גובהו של עוג מתוך מידות מיטתו
העומדת ברבת בני עמון (לשאלה 'מה עושה מיטתו של מלך הבשן ברבת בני עמון יש להשיב
כמו הרמב"ן שמדובר במוצג מוזיאוני שהוחזק בידי העמונים כעדות לנצחונות העבר).
מיטה ממוצעת גדולה יותר מגובהו של האדם הממוצע.
מיטתו של עוג היתה מן הסתם בהזמנה מיוחדת, ובכל זאת סביר שהיתה ארוכה ממנו.
הרמב"ם קובע במורה נבוכים שמיטה ארוכה יותר מהאדם בשליש אורכו: "והנהוג
הידוע היותה יותר ארוכה מן האיש כשעור שלישית ארכו, ואם היה ארך המטה הזאת תשע
אמות, יהיה אורך הישן עליה לפי הנהוג בערך המטות שש אמות או יותר מעט"
(מו"נ ח"ב פמ"ז). יש לשים לב שהרמב"ם מחשב שליש מלבר, כלומר
מהכמות הסופית ולכן הוא מקבל את התוצאה שגובהו של עוג הוא 6 אמות או 2.88 מטר (אמת
הרב חיים נאה, שיותר ויותר נראה שמידותיו מכוונות למציאות)
נזכיר כאן שהאדם הגבוה ביותר המוכר בהיסטוריה
המודרנית היה רוברט ולדו שהתנשא לגובה 2.72 מטר (מת בגיל 22 מזיהום) וכיום האדם
הגבוה בעולם גר בתורכיה, גובהו 'רק' 2.47 מטר.
האם יש מקום להתאכזב מ'גובהו הנמוך' של עוג?
איך נסביר את תחושתם של המרגלים ליד אדם שלא נתפס לנו ברגע זה כגבוה במיוחד.
אינני יודע אם יצא לכם לעמוד ליד אדם הגובה מכם
ב-15 ס"מ או ליד שחקן כדורסל בגובה 2 מטר. הצורך להרים עיניים למעלה, מעבר
להרגל שלנו, נותן תחושה של 'נמיכות קומה'. זה נכון גם לאותו שחקן כדורסל כשהוא
פוגש יריב בגובה של 2.22 למשל (לי משום מה נתקע בראש שמו של ולדימיר טקאצ'נקו שהיה
בגובה זה). ההפרש הלכאורה קטן הזה – הוא מפחיד.
עכשיו תארו לעצמכם שההפרש הוא מטר ומעלה. זה
ענק, לגמרי ענק. זה גם מאד מפחיד. לא בכדי צריך הקב"ה לחזק את בני ישראל מחד
ולהזהירם מאידך:
"עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים
אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי
עֲנָק: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ
הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה, הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם
לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ: אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱלֹקֶיךָ
אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ
הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ:" (ט'
ב-ד)
אלמלא חטאם של בני הענק, לא היו בנ"י
מצליחים לנצחם. וגם בחטאם היו חזקים כל כך שה' היה צריך לחזק את בנ"י במלחמה.
(נאמר בשבת פרשת דברים בבית הכנסת של אלון שבות בגבעת הברכה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה