הרכבת מתקרבת

סיפור נפתח במשפחה נורמטיבית – אמא, אבא ושלשה ילדים קטנים. יש משרה ממשלתית מכובדת, יש אושר, יש אפילו טבח ומשרתת. יום אחד מגיעים שני אנשים ומבקשים לדבר עם אבי המשפחה. לאחר שיחה קצרה יוצא האב עם סוכני הממשלה והאידיליה מתפרקת. מזכיר משטרים אפלים, קנוניה דמיונית (אני משום מה נזכרתי בעלילת דריפוס)? הכל יכוטל להיות נכון, אבל הפעם זהו סיפור בנאלי יותר, על סף פוטנציאל השעמום. אבל לא, הספר 'ילדי המסילה', שממוקם בתחילת המאה ה-20, הוא הכל חוץ ממשעמם. נחזור לסיפור.

האמא שנותרה כחד הורית, נאלצת להנמיך משמעותית את רמת החיים ועוברת עם ילדיה לאזור הכפרי. הסיפור מתאר את החיים מנקודת מבטם של הילדים שבתמימות חוקרים את הסביבה החדשה ואת אנשיה, באופן שהיום היינו רואים אותו במסוכן וחסר אחראיות. אל דאגה אין בספר אנשים רעים, לכל היותר – בלתי נעימים. המעבר לכפר הוא הטריגר של הסיפור כשעל הדרך מרוויחה הסופרת את הרעיון המייחס ל'כפר' את ההילה הרומנטית והפשוטה של החיים 'האמיתיים' או יותר נכון  - כפי שהם ראויים אולי להיות. זאת בניגוד לתחכום העירוני שיש בו אולי שפע מודרני אבל גם נכלוליות וניכור. נחזור לסיפור שוב.

אחת החוויות המיוחדות של ילדותם היתה מסילת רכבת שעברה בכפר, הרכבות שעברו על המסילה, האנשים שבהן ועוד. שוב ושוב חוזרת העלילה את הרכבת, מי שיורד ממנה, מי שממשיך בה, מי ש'חי' בה ומי שכמעט מת ממנה.

אדית נסביט היא סופרת ילדים אנגליה שנולדה במאה ה-18. חייה האישיים היו סוערים. יחד עם בעלה הראשון היתה שותפה בצעדיה הראשונים של תנועה חברתית שמשורותיה יצאה מפלגת הליבור הבריטית (רמזים לכך פזורים בספר, כולל למשל ליהוקה של רוסיה ל'נבל' של הסיפור). היא אימצה את ילדיו של בעלה מנשים אחרות, הייתה בקשרים עם סופרים מפורסמים כמו ג'ורג' ברנארד שו וה'ג' וולס, שכלה את אחד מבניה שנפטר בעקבות סיבוך בניתוח, ולבסוף נפטרה ממחלה קשה (עוד על חייה ניתן לקרוא בבלוג של בלש התרבות אלי אשד)

עבר זמן עד שסיפוריה הוכרו והיא זכתה במעמד של סופרת ילדים מוערכת. ספריה נמכרו במיליוני עותקים ותורגמו לשפות רבות. לעברית תורגמו רק חלקם (ובהם 'חמישה ילדים והזהו', 'הטירה הקסומה' ועוד). רבים מספריה שייכים לסוגת הפנטסיה (עוד לפני שהמציאו את הסוגה..) שמעורב בהם קסם או מסע בזמן אך לא 'ילדי המסילה'  שהוא ספר ריאליסטי למדי. הספר כתוב בגוף שלישי אך מנקודת מבטם של הילדים גיבורי העלילה. ההרפתקאות העוברות על הילדים בספר נעות בין השגרתי והצפוי למדי ובין המרגש אך הלא מפתיע יותר מדי. למרות זאת הסיפור קולח ומרתק. הסופרת אינה מציגה את הילדים באופן סכריני – הם מתנהגים לעיתים בצורה לא נאותה, מסתבכים םה ושם במעשים לא ראויים ואפילו נתפסים כשהם עושים טעויות, זה רק מוסיף חן ואמינות לספר. אם יש דמות מושלמת מדי בספר הרי זו דמותה של האם (אני מקווה שהילדים הקוראים לא יפתחו תקוות שווא בקשר לאמם הם).

גם ספר זה נמצא   חופשי ברשת (בשפה האנגלית) באתר פרויקט גונטבורג. בעברית יצא בשנת תשל"ט תרגומה של איטה אלחנני במסגרת סדרת 'מרגנית' של הוצאת זמורה-ביתן (סדרה שהביאה הרבה ספרים משובחים לקורא העברי הצעיר). לאחרונה יצא תרגום חדש של הספר 'הטירה הקסומה' במסגרת 'מחברות לספרות'.

(פורסם במקומון 'גוש ארבע')